בית משפט לעניינים מנהליים

עתירה מנהלית הינה הכלי המשפטי הקיים בחוק המאפשר לאזרח להשיג על החלטות שהתקבלו על ידי גופי המינהל, לערער על דרך ביצועם של חוקים ותקנות על ידי הרשויות השונות וכן על התנהלות בלתי תקינה של גופים שלטוניים.

מהו ומה מטרתו

בעבר כל העתירות כנגד רשות שלטונית נידונה בבג”ץ. בשנת 2000 חוקק חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים אשר נועד בעיקרו להקל את העומס על בית הדין הגבוה לצדק באמצעות הגשת עתירות וערעורים מנהליים לבתי המשפט המחוזיים כבתי משפט מנהליים. בשל תפקידם זה, בתי המשפט לעניינים מנהליים מכונים גם “בג”ץ קטן”.

הליכים

ההליכים הקיימים בבית משפט לעניינים מנהליים הינם:

1. עתירות מנהליות
2. ערעורים מנהליים
3. תובענות מנהליות

מהי עתירה מנהלית

עתירה מנהלית הינה הכלי המשפטי הקיים בחוק המאפשר לאזרח להשיג על החלטות שהתקבלו על ידי גופי המינהל, לערער על דרך ביצועם של חוקים ותקנות על ידי הרשויות השונות וכן על התנהלות בלתי תקינה של גופים שלטוניים.
אחד הדברים החשובים ביותר שיש להקפיד עליו בהגשת עתירה מנהלית הגשת העתירה ללא שיהוי, ולא יאוחר מ-45 יום “מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם”.

הגבלות ותחומים לעתירה

התחומים והנושאים אותם ניתן לתקוף במסגרת עתירה מנהלית מוגבלים לנושאים המופיעים בתוספת לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים . ניתן להגדיר את הנושאים העיקריים בהם עוסק החוק באמצעות הרשימה ה”לא ממצה” הבאה:

1.ארנונה – במסגרת עתירה מנהלית ניתן לתקוף החלטות עקרוניות של רשות מקומית בהטלת חיובי ארנונה, כגון פגמים בצו הארנונה העולים כדי חוסר סבירות, אי חוקיות, אפליה וכל עילה אחרת שלא ניתן לפעול בהליכי השגה וערר לפי חוק הערר.

2.חינוך – ניתן לתקוף החלטות תקצוב מקומיות כמו גם החלטות לעניין תכנית לימודים ומדיניות חינוכית מקומית.

3.רישוי עסקים – במשך עשרות שנים סבל מנגנון רישוי העסקים בישראל מתדמית שלילית ולא בכדי: תהליכי רישוי ארוכים ומסורבלים, חוסר אחידות בדרישות ושימוש מוגבר בסמכות להוסיף תנאים מיידים לרישיון העסק. התוצאה: 30% עד 40% מהעסקים פועלים ללא רישיון עסק בתוקף, על פי נתוני משרד הפנים. רבים מבעלי העסקים ויתרו על דרך החתחתים עד לקבלת רישיון העסק והמשיכו לנהל את עסקם תוך הפרת החוק ותוך חשש תמידי מפני נקיטת הליכים מנהליים ופליליים כנגדם, העשויים להביא בכל יום לשבירת מטה לחמם. מצד שני, בהעדר רישיון עסק, לא ניתן להסדיר את פעילותם של עסקים טעוני רישוי, דבר שפגע בהגשמת תכליותיו החשובות של חוק רישוי עסקים. וועדה מקצועית שכונסה בשנת 2005 (ועדת הבר), המליצה על שורה של צעדים לייעול הליכי האכיפה, ואכן בשנת 2013 החלה הרפורמה בקבלת רשיונות עסק עם השינויים המרכזיים הבאים:

א.מעבר לרישיונות עסק תקופתיים – ככלל, לא יינתנו יותר רישיונות עסק לצמיתות אלא רק לתקופות של שנה, שלוש שנים, חמש שנים, עשר שנים או חמש עשרה שנים. על הרשויות המקומיות תוטל החובה להודיע לבעלי העסקים על אופן חידושו של הרישיון שכן, ככלל, בתום תקופת המעבר שנקבעה יפקעו רישיונות העסק הקיימים.

ב.מסלול ירוק (מזורז) – מסלול זה מיועד רק לעסקים שנקבעו ככאלה בצו רישוי עסקים (לדוג’: קיוסקים, אחסנה עד 50 מ”ר, פנצ’ריות ועוד). עסקים אלה יוכלו להגיש לרשות המקומית בקשה לקבלת היתר מזורז ואילו הרשות תהיה חייבת להודיע להם על החלטתה בתוך 21 יום.

ג.גיבוש מפרט אחיד לרישוי עסקים – בניסיון להפחית את רמת אי הוודאות לבעלי עסקים, יגובשו ויפורסמו להערות הציבור מפרטים אחידים למספר רב של עסקים טעוני רישוי. מטרתם של המפרטים האחידים היא להביא להאחדה של התנאים והמסמכים הדרושים לצורך מתן רישיון העסק ולהקשיח את האפשרויות של נותני האישור להוסיף בכל עת תנאים נוספים לרישיון העסק.

ד.מנגנון ערר מנהלי – אחד החידושים המרכזיים של הרפורמה הוא בקביעת “מנגנון השגה מנהלי” על דרישות רשות הרישוי ונותני האישור או על סירוב להעניק רישיון עסק. במסגרת ההשגה, שהגשתה חייבת בתשלום אגרה, ניתן גם לבקש התלייה של ההחלטה או של הדרישה כנגדה משיגים.

4.מכרזים – כמקובל במשטרים דמוקרטיים במדינות המפותחות בעולם, גם בישראל גופים ציבוריים (משרדי ממשלה, תאגידים סטטוטוריים,  חברות ממשלתיות ועוד) חייבים לפרסם מכרז לפני שהם מתקשרים בחוזה לביצוע עיסקה או למתן זיכיון או רשיון לפי דין. החובה מוטלת עליהם מכח חוק חובת מכרזים והתקנות שהותקנו על פיו.

הרשויות המקומיות,  איגודי הערים ותאגידים עירוניים חייבים לפרסם מכרזים מכוח פקודת העיריות וצו המועצות המקומיות.  פטורים מחובת עריכת מכרז וכן פרטי ההליכים של עריכת מכרזים מפורטים בתקנות שהותקנו מכוח חיקוקים אלה. חובת עריכת המכרז על גופים ציבוריים נועד לקדם אינטרסים ציבוריים ואינטרסים של יעילות.

המגזר הציבורי הוא הקניין הגדול ביותר במשק, התקשרויות עם ספקים במכרזים  פומביים,  תורמות  הן לשקיפות ע”י פיקוח ציבורי יעיל על כספי הציבור, והן להגדלת אמון הציבור בתקינות התקשרויות ציבוריות ע”י צמצום יכולת הפקידות לסטות מיעדי הרכש הציבורי והעדפת פסולה של מקורבים.

לאחרונה, הוכר הצורך בעידוד שילובם של עסקים קטנים בהליכי המכרזים. חוק חובת המכרזים (תיקון מס’ 20) (חובת שיתוף עסקים קטנים ובינוניים) התשס”ח-2007, מבוסס על  מסקנות שהתקבלו בעקבות הועדה לבחינת חסמים של עסקים קטנים ובינוניים ברכש הממשלתי.

5.רשויות מקומיות – בעיקר בענייני תכנון ובנייה והחלטות מוניציפליות שנמצאות בתחום אחריותן של הרשויות המקומיות וועדות התכנון והבניה. כמעט כל החלטה מקומית ניתנת לתקיפה במסגרת עתירה מנהלית מתאימה, למעט במקרים בהם החוק עצמו קובע מסלול אחר לכך. לשלטון המקומי סמכויות נרחבות בנוגע לתכניות מתאר ותכניות בניין עיר, כך גם בנוגע להיתרי בנייה. ניתן להגיש עתירות מנהליות הן בנוגע לעניינים פרטיים הנוגעים לפגיעה של הפרט, וגם בעניינים הנוגעים לאיכות הסביבה וסביבה עירונית .

6.חוק חופש המידע – חוק חופש המידע הוא אחד החוקים החשובים ביותר בשלטון דמוקרטי באמצעותו ניתן לחייב גופים ציבוריים לחשוף נתונים שהם אינם מעוניינים בחשיפתם. חוק זה נועד להגביר את השקיפות השלטונית ולמנוע שחיתות. במידה ורשות ציבורית מסרבת לחשוף מידע בעניינה על פי חוק, המקום בו ניתן לתקוף החלטה זו הינה במסגרת עתירה מנהלית.

7.מנהל אוכלוסין – החלטות למתן אשרות כניסה ושהייה של תושבי חוץ, כמו גם החלטות למתן אזרחות וכדומה. לאור התופעה הענפה של עובדים זרים במדינה זהו התחום בו מוגשות מספר העתירות הרב ביותר.

8.הסדרת תחומי עיסוק ורישיונות – מקצועות רבים בישראל מפוקחים על ידי גופים שונים שהוקמו מכוח חוקים שונים להסדרת ומתן רישיונות לעיסוקים שונים. ניתן לתקוף החלטה מנהלתית של רשות בנוגע למתן רישיון לעסוק במקצוע ו/או בנוגע לתנאים לקבלת רישיון למקצוע באמצעות עתירה מנהלית.

9.איכות הסביבה –החלטות של רשויות בנושאים כגון, פגיעה וזיהום האוויר, הקרקע הים ומקורות המים של גופים ציבוריים, קרינה סלולרית, אשפה, מיחזור ועוד.

10.מפלגות ואישי ציבור – עתירות כנגד מינוי וכהונה של אישי ציבור בתפקידים שונים, כמו גם כנגד מועצות דתיות.

11.עמותות – החלטות של רשם העמותות והחלטה של רשות לפי חוק העמותות.

12.פיקוח על שירותים – החלטה של רשות בענייני הגבלים עסקיים, חלוקה בלתי הוגנת של דלקים, רישום נותני שירותי מטבע, היטלי סחר, קידום התחרות בענף המזון ועוד.

13.חוק נתוני אשראי – חוק שירות נתוני אשראי, מסדיר את זמינות המידע שניתן לקבל על אמינותו של אדם לגבי קיום התחייבויותיו הכספיות.

החוק נועד: לאפשר למבקש המידע להעריך את מידת הסיכון הפיננסי של אותו אדם, כמו כן, החוק נועד להביא להוזלת האשראי לאותם אנשים, שיכולים להצביע על היסטוריה חיובית של עמידה בהתחייבויות ותשלום חובות מתוך ההנחה היא שמתן מידע על עמידה בהתחייבויות כספיות יגביר את התחרות בתחום מתן האשראי ללקוחות פרטיים. בשל הפוטנציאל הגבוה לפגיעה בפרטיות, הוטלו על בעל הרשיון חובות שונות ופיקוח של רשם שירות נתוני אשראי. כדי להקטין את הסיכון לטעויות, חויב בעל הרשיון לאפשר ללקוח לראות את הדו”ח ולהשיג עליו.

מהו ערעור מנהלי

חוקים שונים הסמיכו גופים ציבוריים ורשויות מקומיות להקים טריבונאלים שיפוטיים או מעין שיפוטיים על מנת שתהא אפשרות לאזרח להשיג ו/או לערער על החלטה של אותה רשות במסגרת אותה רשות, וזאת מבלי להזדקק למערכת המשפט הרשמית. כך למשל, הוקמו ועדות ערר לענייני ארנונה בכל עיר ועיר, ועדות לענייני תכנון ובנייה, החלטה של רשם האגודות השיתופיות ועוד. על החלטה של טריבונאלים אלו ניתן לערער בדרך כלל בבית המשפט לעניינים מנהליים תוך הזמן הקבוע לכך בחוק. רשימת המקרים בהם ניתן להגיש ערעור מנהלי מפורטים בתוספת השנייה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים.

הנושאים לערעור מנהלי

1.חינוך – על החלטה של מפקח בית ספר, ושל החלטה מנהלית לפי חוק בית ספר מיוחדים

2.עיסוק והסדרת עיסוק –  החלטות של ועדות רישוי כגון רישום קבלנים, רוקחים, או טייס. כמו גם החלטות בנושאים משאבים מדינתיים כגון משק הגז, החשמל, תוצרת חקלאית, חלב.

3.רשות האוכלוסין – החלטה של רשות האוכלוסין על שהייה ו/או גירוש ו/או כניסה לישראל של גורמים שונים.

4.רשות מקומית – ערעור על ועדת ערר של ענייני ארנונה, נושאים שונים של תכנון ובנייה.

5.רווחה – החלטה של רשויות הסעד

6.בטחון – החלטה של רשות לקביעת הסדרי בטחון שונים ו/או ערעור על החלטה של גורם משטרתי.

מהי תובענה מנהלית

תובענה מנהלית הינה הליך שבמסגרתו ניתן לתבוע סעד כספי אזרחי במסגרת השגה על החלטה מנהלית. בדרך כלל ניתן לתבוע סעד כספי רשות ציבורית במסגרת בתי המשפט הרגילים, אולם בתוספת השלישית לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים תש”ס – 2000 מפורטים שני מקרים בהם ניתן לבקש סעד כספי בבית המשפט לעניינים מנהליים והם – תביעת פיצויים במסגרת מכרז, ותביעת פיצויים במסגרת תביעה יצוגית כנגד רשות.

הנושאים לתובענה מנהלית

1.תביעת פיצויים במסגרת מכרז – כאשר רשות הפרה חובותיה בניהול מכרז שלא כדין לעיתים משתתף במכרז או משתתף פוטנציאלי זכאי לפיצוי בגין ההפרה של החובה.
2.תביעת פיצויים ו/או השבה במסגרת תביעה ייצוגית כנגד רשות – ניתן להגיש תביעה ייצוגית כנגד רשות כאשר זו גבתה כספים ללא סמכות ושלא כדין. תביעה זו שונה במעט מתביעה ייצוגית “רגילה” שכן ניתן לבקש השבת כספים רק בגין השנתיים האחרונות שקדמו לתביעה ולא בגין שבע השנים האחרונות.

בנוסף, בחוק התובענות הייצוגיות ניתנה הפריבילגיה לרשויות שנתבעות במסגרת תביעה זו להודיע על “חדילה” מגבייה שלא כדין, ובכך היא נפטרת מחובתה להשיב את הכספים שנגבו שלא כדין.