ת”צ 32425-08-12 ארנון ישראל זלינגר נ’ עיריית ירושלים
התובע, נהגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד עיריית ירושלים, על פי פריט 11 לתוספת השנייה לחוק התובענות וטען כי העירייה מפירה את סעיף 4ב’ לחוק חניה נכים הקובע כי “מקום ציבורי שהגישה היחידה אליו לאדם עם מוגבלות היא דרך חניה במקום הציבורי הכרוכה בתשלום, תחול על המפעיל או המחזיק של המקום הציבורי חובה לשלם בעד חניה במקום האמור, בשל האדם עם המוגבלות, ככל שנדרש לאדם כאמור מקום חניה”. נטען, כי על העירייה לאפשר לנכים לחנות ללא תשלום בחניון, ולחילופין לשפותם עבור הוצאות החניה. ביהמ”ש דחה את הבקשה וקיבל את טענת העירייה, שהמפעיל של חניון ספרא הוא גורם פרטי, והעירייה אינה מפעילה כל סמכות שלטונית על מנת לגבות את דמי החניה, ולכן, אין הם בבחינת מס, אגרה או תשלום חובה אחר המאפשר תובענה ייצוגית נגד רשות. זאת ועוד, לשונו של פרט 11 ברורה: היא מדברת על השבה להבדיל משיפוי, ומאחר שאין העירייה גובה את דמי החניה, אין היא יכולה להשיבם.