בית המשפט עשה צדק עם קשישה בת 85
מאת: ענבל בר און, עו”ד
על סמך איזה מידע, ובאיזה היקף, יכולה רשות מוניציפאלית להסתמך, בבואה לגבות חובות ארנונה באיחור של למעלה מעשור? שאלה זו נדונה בעתמ (ת”א) 49056-01-14 אלימאל בע”מ נ’ עיריית תל-אביב, פורסם בנבו (1.6.16).
בית המשפט המחוזי בת”א (השופטת ד”ר מיכל אגמון גונן), קבעה כי חזקת התקינות של הרשות השלטונית אינה “כזה וראה קדש”, וכי אין בה, בחזקה זו, אין בה כדי לשלול מן האזרח, המבקש להזים את טענות הרשות, לבקע סדקים בטענת הרשות.
באותו מקרה העירייה נטפלה לקשישה בת 85, הגברת אירינה טיקוצ’ינה, שכל אשמתה היא שהתגוררה בדירה שבבעלות חברת אלימאל, והחזיקה ב – 5% ממניות חברה זו: כל בר דעת יכול להבין שלקשישה אין ולו חלק בכל עסק ששלחה בו החברה את ידה אי פעם בעבר. אך עיריית תל אביב, מסתבר, מתקשה להבין זאת, ולא רק שהיא התעקשה לקבוע כי חברת אלימאל החזיקה בנכס ברחוב המסגר 49 בשנים 1998-2000, על סמך ראיות חלשות, עמומות, וקלושות ביותר, אלא שהיא החליטה להמתין 15 שנים, ואז, כשהחוב תפח לפיל ורוד ענק, להחליט לגבותו דווקא ע”י מימוש דירה, אשר רשומה על שם החברה, אך בפועל מתגוררת בה הקשישה הנ”ל. למה? ככה, כי זה ההגיון של עיריית תל אביב.
בעוד שעיריית תל אביב ביקשה להיאחז בקרנות המזבח של “חזקת התקינות של המעשה השלטוני” (דוקטרינה במשפט המנהלי, אשר בפועל מציבה את האזרח חסר אונים, גם אם הרשות קובעת כי הירח עשוי מגבינה ירוקה), השופטת, ד”ר מיכל אגמון גונן, שאין זו לה הפעם הראשונה שהיא מגנה על קשישים בני 80+ מהחלטה של עייריית תל אביב לטרטרם בשל חובות ארנונה פרה-היסטוריים, קבעה כי את חזקת התקינות של מעשה הרשות השלטונית, יש למתן. ובמה דברים אמורים?
באותה פרשה קבעה כב’ השופטת, כי לא ניתן לטעון כי חברת אלימאל החזיקה בנכס, אך ורק על סמך הודעה טלפונית בעל פה של בעל הנכס לעירייה, כי החברה מחזיקה בנכס. אין בכך די: העירייה הייתה צריכה לתשאל את בעל הנכס, לבדוק עימו הדברים לעומק, לדרוש חוזה כתוב, ולא להסתמך באופן עיוור על דבריו, תוך הפיכת חברה שמעולם לא החזיקה בנכס ל”חייבת ארנונה”, ללא שום הודעה בכתב .
השופטת אגמון גונן אזכרה את העובדה שהמחזיק הקודם בנכס, לא הודיע בכתב על חדילת אחזקתו בנכס, וממילא, חברת אלימאל מעולם לא נרשמה כמחזיקה בנכס, והיות והדין (פקודת העיריות,סעיפים 325-326) רואים בהודעה בכתב תנאי בל יעבור לשינוי זהות המחזיק בנכס, כל עוד המחזיק הקודם לא הודיע בכתב כי חדל להחזיק בנכס, אין כל סיבה לאתר מחזיקים חילופיים. נכון, אמנם, כי לא שולמו דמי ארנונה במשך מספר חודשים, וזה בהחלט היה צריך להחשיד את העירייה, וזאת לפי מבחני הלכת “דור אנרגיה”, אשר קבעה כי דרישת הכתב אינה חזות הכל, ויש להתייחס גם לנתונים בשטח, אך הבעייה, לדעת השופטת, לא הייתה צריכה לבוא על פתרונה ב”הצמדת” חוב הארנונה לחברת אלימאל, אלא ניתן היה לחייב את בעל הנכס, והאחרון היה יכול להשתחרר מחיובו, ככל שהיה ממציא עבור העירייה חוזה תקף עם שוכר.
בכל מקרה, קבעה השופטת גונן, ככל שראיה קלושה אשר החזיקה העירייה בידה, בדמות קבלה מטעם חברת אלימאל כנגד מוצרים שנרכשו באותו הנכס, “מחזיקה מיים”, הרי שבכל מקרה, החוב התיישן. נכון, הוסיפה השופטת, שבכדי שחוב לא יתיישן, על העירייה לנקוט הליכי גבייה אקטיביים אשר יובאו לידיעת בעל החוב, אך זאת לא ארע במקרה הנדון, מה שמפטיר את חברת אלימאל מן
החוב, ואת הקשישה בת ה – 85, מסכנת סילוק מביתה.