ע”א 10397/04 סביוני יבנה נ. מנהל מקרקעי ישראל
יזם התקשר בהסכם פיתוח עם המנהל בקרקע בה ניתן היה לבנות “דיור מוגן”; היזם פעל לשינוי יעוד הקרקע והצליח לשנותו ל”מגורים” ולקבל גם תוספת לשטחי הבניה המותרים. מנהל מקרקעי ישראל דרש דמי היתר בגין תוספת הזכויות ואילו היזם טען בהסתמך על פסקי דין קודמים, כי בהיעדר הוראה חוזית מפורשת בהסכם הפיתוח, אין המנהל זכאי לתוספת דמי היתר. בית המשפט העליון דחה את טענות היזם וקבע כי במקרה זה לא היה שינוי מינורי לעומת הסכם החכירה המקורי כפי שהיה בפסיקות עליהן הסתמך היזם, אלא שינוי מהותי בהיקף הבניה ובשווי המקרקעין כתוצאה משינוי היעוד.