קבלת הרפורמה ויישומה על ידי הרשויות

המחוקק נתן לרשויות המקומיות פרק זמן מקסימלי של שש שנים על מנת להתארגן ולבצע את כל הפעולות הנדרשות להעברת הניהול במשק המים והביוב לתאגידים.
חרף הוראות חוק התאגידים, הרשויות המקומיות, רובן ככולן, הפירו את הוראות המחוקק ומנעו את יישומו.

המחוקק נתן לרשויות המקומיות פרק זמן מקסימלי של שש שנים על מנת להתארגן ולבצע את כל הפעולות הנדרשות להעברת הניהול במשק המים והביוב לתאגידים.

חרף הוראות חוק התאגידים, הרשויות המקומיות, רובן ככולן, הפירו את הוראות המחוקק ומנעו את יישומו.

במהלך שנת 2009 פעל המחוקק ליישום הרפורמה בשיטת המקל והגזר. מחד- הוצעו לרשויות, תמריצים כספיים משמעותיים ביותר, הן בדרך של מענקים (“מענקי תיאגוד”) והן בעיגון זכותן של הרשויות לקבלת הכנסות ממשק המים והביוב; מאידך- הופקעה סמכותן של הרשויות להטלת היטלים במטרה לכפות עליהן את יישום החוק.

נכון להיום,  הוקמו 52 תאגידים בתחומן של 132 רשויות מקומיות המשרתים כ- 5.5 מ’ תושבים. בהקשר זה יצויין, כי החלטת ממשלה (מספר  (2447מיום ה 4- באוגוסט  2006 שעניינה “הקמת תאגידי מים וביוב” קבעה, בין היתר, כי לא יוקמו יותר מ30- תאגידים ברחבי הארץ. מספרם הגבוה של התאגידים נובע מהתנגדותן של ראשי הרשויות המקומיות להקמתם של תאגידים אזוריים, כפי שתוכננה הרפורמה במקור. בהתאם למידע המפורסם באתר האינטרנט של רשות המים ובהסתמך על חוות דעת מקצועיות, ניתן לצמצם את מספרם של התאגידים לכ– 20 תאגידים ובכך להביא לחיסכון בעלויות של כ- 100 מ’ ₪ לשנה.

בנוסף לכך, לא נשלים את התמונה מבלי לציין את  הלחצים הכבדים שהופעלו על ידי הרשויות המקומיות אשר בחלקן גרמו לטשטוש משטר ההפרדה שנקבע מלכתחילה בין העירייה לתאגיד בחוק התאגידים. למשל, נציין את  ההיתר שניתן לנציגי הרשות ובעיקר לראש הרשות לכהן כדירקטורים בתאגיד ובכל, למעשה, לקבל שליטה מליאה על החלטות התאגיד (ראה “ועדת ניסן” שעניינה “הסדרת יחסי השלטון המקומי ותאגידי המים והביוב” והחלטת ממשלה 3798 משנת 2011).

בהקשר זה ראוי לשים לב כי תאגיד מים וביוב הינו “תאגיד עירוני” בהיותו מצוי בשליטתה ובבעלותה של העירייה. עם זאת, מבחינת מהותו וייעודו הוא נבדל בתכלית מתאגיד עירוני אחר, שכן בהתאם לסעיף 249א לפקודת העיריות, דירקטורים בתאגיד העירוני – בהיותו זרוע ביצועית של העירייה – חבים חובת אמונים לעירייה וחובת אמון זו עדיפה על חובתם כלפי התאגיד העירוני (הוראה זו מהווה חריג לדיני החברות הרגילים). לעומת זאת, על דירקטורים בתאגיד המים לא חל סעיף 249 א לפקודת העיריות והם חבים חובת אמון לתאגיד בהתאם לדיני החברות.