חשבון הארנונה האמור להיות פשוט וברור לנישום הנדרש לשלמו, אינו מגלה בהכרח את כל צפונותיו. המרכיבים הבסיסיים של החשבון, סיווג הנכס, סוגו ושטחו, הינם קצה קצהו של קרחון שבסיסו הינה תשתית עובדתית ומשפטית רחבה מיני ים, המסתתרת ברובה מתחת לפני המים ולא מעט פעמים במים עמוקים מאוד.
רשויות מקומיות לא מעטות פועלות חדשות לבקרים למציאת דרכים יצירתיות, לעיתים עד קצה הסמכות החוקית וההגיונית ולעיתים מעבר לה, להגדיל את הכנסותיהן על חשבונם של משלמי המיסים. מבנה השלטון המקומי במדינת ישראל מציע (תרתי משמע) קרקע פורייה לעיוותים רבים במערכת המיסוי העירונית: ה”מצוקה תקציבית” המובנית במבנה השלטון המקומי הקיים, ריבוי החוקים על תיקוניהם ורב גוניותם, סקאלה ארוכה מדי של תחום אפור וחוסר ודאות, לקונות ואי בהירות הנוגעות למדדי ההשוואה או העדר ההשוואה בין הרשויות הרבות, קיומה של “תורה שבעל פה” דינמית לצד “התורה שבכתב”, ועוד.
בדיקת חיובי הארנונה וניהול מחלוקות כספיות עם הרשויות הינה מלאכה לא פשוטה הדורשת מומחיות מיוחדת, נסיון רב, כישורים וכלים מקצועיים שונים ממגוון תחומים. הסיטואציה המשפטית הארנונאית מבוססת ומחייבת שילוב של ידע מתחומי הכלכלה, המדידות, השמאות והחשבונאות.
כפי שאין להשוות בין אדם לאדם לא ניתן להשוות בין נכס לנכס. לכל נכס חיים משלו ומאפיינים הייחודיים רק לו. טיפול בענייני ארנונה מחייב, איפוא, עין מקצועית, יד מיומנת ולב מבין המסוגלת לנתח את הסיטואציה על קרבה ועל כרעיה, לבנות אסטרטגיה מתאימה ולנווט בתנאים של אי ודאות בין השחקנים השונים למציאת הפתרון הנכון.