היטלי פיתוח מוטלים על בעלים של נכס לשם מטרה ספציפית ומוצהרת של הקמת תשתיות עירוניות, כגון, סלילת כבישים ומדרכות, תשתיות הולכת מים וביוב ותשתיות תיעול וניקוז.
תעריף ההיטל מפורסם על ידי הרשות המקומית באמצעות חוקי עזר, ומחושב, דרך כלל, לפי שטח הקרקע והשטח הבנוי או המבוקש בהיתר הבנייה. התעריף לא נקבע בעלמא, אלא על סמך תחשיב כלכלי האמור לשקף חלוקה צודקת ושוויונית של עלויות הפיתוח בין כלל בעלי הנכסים.
המצב השורר כיום טומן בחובו פוטנציאל מובנה להפחתה או ביטול דרישות תשלום בהיטלי פיתוח. ה”חטא הקדמון” מתחיל מהסטה עיקבית ומתמשכת של הון זמין שנועד להקמת תשתיות, לצורך כיסוי גירעונות ושימושים שאמורים להיות מכוסים מהתקציב הרגיל.
פענוח הצופן המקודד בחוקי העזר הינה מלאכה מורכבת הדורשת השגה וניתוח של מידע מגוון החל מתיקי בניין וארכיונים וכלה בתוכניות בניה, פרוגרמות ותקציבי פיתוח חיצוניים.
הרפורמה במשק המים והביוב העבירה את הסמכויות לגביית היטלי מים וביוב מהרשויות המקומיות לתאגידי המים. יחסי הגומלין בין האזרח, התאגיד, הרשות המקומית ורשות המים מעוררים סוגיות ואתגרים משפטיים חדשים בתחומי מומחיותינו.
משרדנו מפעיל מערך של צוות יועצים רב תחומי המתמחה בעיבוד וניתוח של דרישות התשלום על כל מרכיביהם, תוך שימוש במאגרי מידע שנצברו במשרד במהלך השנים על מנת לבחון את חוקיות התעריפים, סבירותם, תחולתם על המקרה הספציפי וגיבוש דרכים והמלצות להפחתתם.
מיומנות וכישורים משפטיים אינם מספיקים לטיפול יעיל בהיטלי פיתוח. נדרשת מידה רבה של רגישות למערכת היחסים העדינה והמורכבת בין היזם לרשות המקומית, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, ומחויבות אתית ומקצועית להעמיד את טובת הלקוח הכוללת בראש מערכת השיקולים.
