כאשר אנו מדברים על סבירות, אנו מניחים שהרשות פועלת על פי הסמכות שניתנה לה בחוק, בתום-לב, שקלה את השיקולים הרלוונטיים (ללא שיקולים זרים ולא בשרירותיות) ולמרות זאת קיימת עילה מנהלית לביטול החלטתה.
כך, למשל, ייתכן שתעריף מסויים בצו הארנונה שהתקבל כחוק ובתום לב נגוע בחוסר סבירות קיצוני באופן המחייב את ביטולו.
הוכחת חוסר סבירות דורשת מומחיות ארנונאית מקיפה ומעמיקה בעלת היכרות ויכולת ניתוח של מידע מגוון, המביאה בחשבון הן את התמונה הכללית והן את הפרטים והניונאסים.
חוסר סבירות יכול להתקיים בהשוואה לתעריפים אחרים באותה רשות, בהשוואה לרשויות סמוכות, לרשויות בעלות דירוג דומה ועוד כיוצ”ב. עתירה בעילה של חוסר סבירות מלווה בדרך כלל בחוות דעת המוכיחה את חוסר הסבירות בנתונים ובמספרים.
