(ת”א)28767/05 בית אבות שלווה נ’ עיריית גבעתיים
כך קבע בית משפט השלום בתל אביב(כב’ השו’ יעל אחימן). המדובר בתביעת השבה של תשלומי ארנונה ששולמו על ידי בית אבות לעיריית גבעתיים; טענת שיהוי כנגד התביעה נדחתה, שכן התובעת סברה עד סמוך להגשת התביעה כי חויבה כדין וכאשר התברר לה בעקבות שינויים בחיוב כי בידה טענה משפטית להשבת כספים ששולמו ביתר, הזדרזה לפנות לבית המשפט; עם זאת דחה בית המשפט את התביעה מחמת חוסר סמכות, הן מחמת שהעניין מסוג העניינים בעלי חשיבות ציבורית המצדיקים פניה לבית המשפט ולא למסלול השגה/ערר כקבוע בחוק, והן מאחר כי התובעת הייתה בעיצומו של בירור ערר שהגישה באותו נושא, ופנייתה זו לבית המשפט נעשתה טרם הושלם הדיון בערר. מנגד, דחה בית המשפט תביעה נגדית של העירייה לפיה התובעת מחויבת רק לפי 33% מתשלומי הארנונה המגיעים ממנה וקבע כי חיובי הארנונה נקבעו על סמך הסכם תקף בין הצדדים.