עמנ (ת”א) 227/05 וינברג נילי נ’ מנהל הארנונה עיריית תל אביב
בצו הארנונה של עריית תל אביב, בנייני מגורים מסווגים, בין השאר, על פי שנת גמר הבנייה. ההנחה שבגין מבנים ישנים במיוחד, יש לשלם ארנונה מופחתת. בפסק הדין נדונה שאלת סווגה של תוספת חדשה לבניין ישן. המערערת ביקשה להמשיך ולחייבה על פי התעריף המופחת בטענה, כי סווג לפי שנת גמר בנייה נעשה בניגוד ל”חוק ההסדרים”; וכן כי יש לסווג את כל המבנה בכללותו על פי שנת גמר הבנייה המקורית. בית המשפט פסק כי השאלה הראשונה מהווה בעצם תקיפת חוקיותו של צו הארנונה. לפיכך, הגם שמדובר בתקיפה עקיפה, אין הוא מצוי במסגרת העניינים שבסמכותו של מנהל הארנונה, ושל ועדת הערר, אשר על פסיקתה הוגש הערעור לבית המשפט. כמו כן קיבל בית המשפט, את פרשנותה של העירייה גם לגופו של עניין. כלומר, כי הגדרת בניין כוללת גם חלק מבניין וראוי להתייחס לחלק חדש שברור כי רמת הבנייה בו גבוהה יותר, כאל בניין חדש המחויב בתעריף הגבוה יותר.