פטור מארנונה

מי הם הגופים הזכאים לפטור מארנונה ובאילו קריטריונים צריך לעמוד? באילו מקרים ניתן לקבל הנחה בתשלומי ארנונה ואיך זה מיושם בפועל? המאמר הבא עוסק בסוגיות ההנחות והפטורים מתשלומי ארנונה.

פטורים למוסדות ללא כוונת רווח

בקטגוריה של מוסדות ללא כוונת רווח מצויים נכסים וישויות שתכליתם העיקרית היא שירות לתועלת הציבור במגוון פעילויות – חינוך, רווחה, בריאות, תרבות, שירותי דת וכד’.
סוגיית הפטורים מארנונה למוסדות הפועלים ללא כוונת רווח נוגעת בנימיה העדינים של הבעייתיות הכרוכה במבנה השלטון המקומי בישראל ויחסיה עם השלטון המרכזי. המלצות ועדת סוארי מ-1993 על הגברת האוטונומיה של השלטון המקומי בדרך של מתן יתר חופש בקביעת רמת ההכנסה, רמת ההוצאה והרכב התקציב- מעולם לא יושמו בפועל.
במציאות הקיימת, הסמכות לקבוע מיהם המוסדות הזכאים לפטור מארנונה איננה מצויה בידי הרשות המקומית. בפקודה מנדטורית משנת 1938 נקבעו קבוצות של מוסדות הזכאים לפטור, חלקם פטורים אבסולוטיים חלקם נתונים לשיקול דעתו של שר הפנים. על שר הפנים להפעיל את שיקול דעתו על-פי קריטריונים שאמורים להיות ברורים, ענייניים, גלויים ושווים.
בפועל, הקריטריונים שנקבעו על ידי שר הפנים והשיקולים ליישומם לא תמיד ברורים די הצורך; פעמים רבות הם גם לא ענייניים ולא גלויים מלוא קומתם; ולעיתים קרובות נגועים בחוסר שוויוניות ואפליה. המסע לקבלת הפטור או למניעת ביטולו עלול להיות מפרך גם עם ליווי של מי שצעד במסלול זה רבות לפנים, ועלול להוביל לדרך ללא מוצא באופן בלתי הפיך למבקש לצעוד בו בכוחות עצמו.

פטורים למדינה

על פי הדין בישראל, עד שנת 1992, הייתה המדינה פטורה מתשלום ארנונה, ואולם מנגד חויבה על ידי חלק מהרשויות המקומיות בתשלום אגרת אשפה. בשנת 1992 תוקנה פקודת מסי עירייה ומסי ממשלה (פטורין), 1938 (להלן – פקודת הפיטורין או הפקודה), ונקבע בה, בסעיף 3(א), כי על המדינה לשלם ארנונה מופחתת על נכסיה, בשיעורים שונים, בהתאם לסיווג הנכס. יישומו של תיקון זה נדחה עד שנת 1995, והחל בשנה האמורה חויבה המדינה בתשלומי ארנונה. במקביל, נקבע בפקודה כי לא תוטל עוד אגרת אשפה או כל אגרה או תשלום אחר המשולמים בזיקה לפטור מארנונה.
בנוסף, נקבע בפקודה, בסיפה של סעיף 3, כי ברשויות מקומיות ששר הפנים הכריז עליהן כיישובי עולים ייגבו מסי ארנונה בגין נכסי מדינה בשיעור מלא. ההכרזה על ערים כערי עולים נעשתה לפני עשרות שנים, ועוד בטרם גלי העלייה הגדולים של שנות ה-90. כתוצאה מכך, רשימה זו איננה משקפת את מפת ערי העולים הנכונה לעת הזו.

פטור לנכס הרוס

שאלת אופן חיובם של נכסים לא פעילים, אם בכלל, מעסיקה את הרשויות המקומיות ואת בתי המשפט חדשות לבקרים. קיים קושי אמיתי לבעלים של נכס לשלם ארנונה בתעריף מלא על נכס שאינו מניב לו פירות. בניגוד לעבר, ניכרת מגמה ברורה בפסיקת בתי המשפט לזנוח את מבחן הכדאיות הכלכלית אשר נעשה בו שימוש במספר פסקי דין בעבר ולבחון כל נכס ונכס על פי נסיבותיו האובייקטיביות.

אינו דומה נכס לנכס וכל מקרה נבחן על פי נסיבותיו של הנכס בהתאמה לרשות המקומית בו הוא נמצא ולקריטריונים שאומצו על ידה.

הנחות מארנונה

כעקרון, הרשות המקומית איננה מוסמכת להעניק הנחה מארנונה על פי שיקול שעתה אלא אם מדובר בהנחה הקבועה בתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ”ג–1993 (להלן תקנות הנחות מארנונה) או בחוק רשויות מקומיות (פטור חיילים נפגעי מלחמה מארנונה) תשי”ג–1953 (להלן – חוק פטור חיילים).

התקנות קובעות כי רשות מקומית רשאית לתת הנחות, עד שיעורים מסויימים, למי שאיבד את כושר העבודה וזכאי לקצבה חודשית מלאה , לנכה ובלבד שאין בבעלותו נכס נוסף, למקבל גמלה כאסיר ציון או כבן משפחה של הרוג מלכות,  לבעל תעודת עיוור לחד הורי, לנכה צה”ל ונפגעי פעולות איבה ועוד.
הרשויות המקומיות אינן מחויבות במתן ההנחות וההנחות האמורות לעיל הן בשיקול דעת מועצת הרשות המקומית ולפי החלטתה. המועצות רשאיות לקבוע תנאים ומבחני משנה לזכאות לפי הכללים שנקבעו בתקנות ההנחה מארנונה. השיעור שנקבע הוא שיעור מרבי ורשאית הרשות המקומית להחליט על שיעור הנחה פחות מהמרבי.