הפחתת ארנונה

ריבוי המחלוקות בין הנישומים לרשויות המקומיות הינה תופעה שיש לתת עליה את הדעת, הן ברמה הארצית והן ברמה המקומית. רשויות מקומיות לא מעטות פועלות חדשות לבקרים למציאת דרכים יצירתיות, לעיתים עד קצה הסמכות החוקית וההגיונית ולעיתים מעבר לה, להגדיל את הכנסותיהן על חשבונם של משלמי המיסים. מבנה השלטון המקומי במדינת ישראל מציע (תרתי משמע) קרקע פורייה לעיוותים רבים במערכת המיסוי העירונית: ה"מצוקה תקציבית" המובנית במבנה השלטון המקומי הקיים, ריבוי החוקים על תיקוניהם ורב גוניותם, סקאלה ארוכה מדי של תחום אפור וחוסר ודאות, לקונות ואי בהירות הנוגעות למדדי ההשוואה או העדר ההשוואה בין הרשויות הרבות, ועוד.

מצוקה תקציבית מובנית

עד לשנות השמונים של המאה הקודמת נהנה השלטון המקומי הן מחופש פעולה רחב לתכנון תקציבו ומימון פעולותיו והן מתקציבים נדיבים שניתנו על ידי השלטון המרכזי, בדרך כלל, בנסיבות פוליטיות וניצול הכוח המקומי לצרכים פוליטיים של חברי השלטון המרכזי.
החל משנות השמונים, עקב המשבר הכלכלי שפקד את המדינה, החל כרסום ביכולתן של הרשויות המקומיות לממן את פעילותן. מחד, השלטון המרכזי ביקש לקצץ בהוצאותיו תוך הטלת האחריות למימון הפעילות של השלטון המקומי לכתפיהם של פרנסי העיר; מאידך, החלה מגמה של החצנת סמכויות מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי (cost shifting ) ללא מקורות תקצוב.

נקודת המוצא של קובעי המדיניות קיוותה שתקצוב החסר יכפה על השלטון המקומי התייעלות ארגונית ותפעולית. בפועל ובעיקר בשל העדר פיקוח אפקטיבי של השלטון המרכזי, הרשויות המקומיות מוצאים לעצמם פתרונות יצירתיים שחוקיותם תמיד מוטלת בספק על מנת להגדיל את הכנסותיהן, בדרך כלל על חשבון המגזר העיסקי שאינו מהווה כוח אלקטורלי משמעותי בדמוקרטיה המקומית.

סמכויות הפיקוח הרחבות הנתונות לשלטון המרכזי על השלטון המקומי מהוות גם הם פתח לניצול השליטה והמצוקה המקומית לצרכים הפוליטיים של השלטון המרכזי על חשבון תושבי הרשות. ניצול השליטה מנטרל את האיזונים העדינים עליהם מבוססת המערכת הדמוקרטית שכן השלטון המרכזי אינו נדרש לשלם את המחיר על פעילות זו הנסתר מטבע הדברים מעיני הציבור.

סרבול וריבוי חוקים

מערכת חקיקת המס המקומית פרוסה על פני חוקים רבים שרובם נחקקו במסגרת חוקי הסדרים שהינם על פי מהותם חוקים זמניים המתקבלים במסגרת אישור התקציב ועל פי הלחצים הקוליאציוניים באותה שנה. העדר קודקס חוקי רהוט מהווה פתח לפרשנויות שונות הן של החוקים עצמם והן של התכליות העומדות ביסודם. תכלית החקיקה המהווה כלי פרשני מהמדרגה הראשונה הינה מושא לספקולציות ומחלוקות בכל דיון משפטי הנוגע לחקיקה בענייני הארנונה.

העדר אחידות

במדינת ישראל כ- 256 רשויות כאשר לכל רשות צו ארנונה משלה. אופיו של צו הארנונה ומקור כוחו כדבר חקיקה מקומי יצר מערכת סיווגים מסועפת של אלפי סיווגים ושימושים אשר לא ניתן להשוות בינם לבין עצמם, לא בתוך אותה רשות מקומית וקל וחומר שלא ניתן להשוות בין סיווגים בצו ארנונה אחד למשנהו.

המקרה המובהק ביותר לאבסורד של חוסר האחידות בא לידי ביטוי בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון בעניינה של מספרת מישל מרסייה כנגד עיריית תל אביב. בעניין מישל מרסיה הסתמך בית המשפט העליון על מבנהו והגיונו הפנימי של צו הארנונה של עיריית תל אביב וקבע שמספרת תסווג לפי התעריף הזול למלאכה ולא לפי התעריף היקר לשירותים. נסיונות של בעלי מספרות אחרים ברחבי הארץ להגיע לתוצאה דומה נדחו באופן עקבי על ידי בתי המשפט על אף שההגיון הבריא לא יכול לקבל דין שונה למספרה בתחומה של עיריית גבעתיים לעומת מספרה בתחומה של תל אביב.

חוסר ודאות

רוב רובם של ההחלטות בענייני ארנונה מצויים בתחומו של אזור הדמדומים או מה שמכונה ה”תחום האפור” . עסק המבקש להעתיק את מקומו לתחומה של רשות מסויימת ייתקל בקושי אמיתי לאמוד את שומת המס לפני קביעת השומה על ידי מנהל הארנונה. גם העובדה שמערכת היחסים בין התושב לרשות המקומית מורכבת מנקודות השקה רבות לעיתים אף מהיכרות אישית מוסיפה אי ודאות לסיטואציה המורכבת ממילא.
בדיקת חשבון הארנונה על ידי אנשי מקצוע מנוסים מחייבת היכרות מעמיקה עם המערכת המקומית, על כל רבדיה של המחלוקת, לשם ניווט מושכל בתנאי אי הודאות להשגת פתרון הוגן ללקוח במחלוקת עם הרשות.