גביית חובות ארנונה מבעל השליטה בחברה או עמותה

החל משנת 2004, סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה מאפשר חיוב בעל שליטה בחוב ארנונה הנצבר לחובתו של תאגיד משפטי שהוא בעל שליטה בו.
הרשויות המקומיות ויועציהן עושים שימוש "סיטוני" וללא אבחנה בניסיונם להחיל את הסעיף על כל חברה שהפסיקה את פעילותה והותירה חובות לרשות.

גביית חוב ארנונה מחברה באמצעות הרמת מסך מבעל שליטה

החל משנת 2004, סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה מאפשר חיוב בעל שליטה בחוב ארנונה שמיוחס לחברה שבבעלותו. מטרתו של סעיף 8(ג) להקל על גביית המיסים של הרשויות המקומיות, על ידי פעולה של “הרמת מסך” רחבה, ואולי אף גסה, בניגוד לעיקרון הרווח בדיני התאגידים של האישיות המשפטית הנפרדת.

החוק מחייב קיומן של הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה, בלעדיהן- לא ניתן להפעילו. בין היתר, מקים החוק חזקה לפיה “יראו את הנכסים שהיו לחברה כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה”. חזקה זו, ומכוח מטרתה, הוכרה כ “חזקת ההברחה” והיא ניתנת לסתירה ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, על ידי בעל השליטה בחברה.

התנאים, המגבלות והנסיבות בהן ניתן לעשות שימוש בסעיף זה הנם מושא לפסיקות סותרות בבתי המשפט, ונדמה שטרם נאמרה המילה האחרונה לא כל שכן שטרם נקבעו הלכות ברורות בנושא.

ארנונה בגין נכס בכינוס נכסים

מעמדם ועדיפותם של חובות לרשות המקומית על פני נושים מובטחים אחרים בהליכים של חדלות פירעון וכינוס נכסים הינו נושא לפסקי דין רבים שהסיטואציה הובאה לפיתחם בוריאציות שונות.

בפסק דין בבית המשפט העליון בשבתו כבג”ץ שניתן לאחרונה בעניינה של עיריית הרצליה נקבע באופן תקדימי, כי על רשם המקרקעין לדרוש כתנאי לרישום משכנתה תעודה המעידה על סילוק חובות הארנונה, כאשר מדובר בחובות מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס; כמו כן, נקבע כי אין לרשויות המנהליות מעמד של נושה מובטח בגין חובות ארנונה והיטל השבחה, וכי סעיף 11א(1) לפקודת המסים (גביה) שעניינו סדר קדימה בשעבודים חל על חובות ארנונה.

בקטיגוריה זו ריכזנו פסקי דין שעסקו בהיבטים השונים של גביית ארנונה בגין נכס הנמצא בכינוס נכסים.