בקשה לייצוגית שהוגשה על ידי משרדנו כנגד תאגיד בני הרצליה ועיריית הרצליה עוסק, בין היתר, בשאלת היקף סמכותן של עמותות עירוניות בגביית כספים מהתושבים במסווה של דמי ביטוח.
מושא הבקשה הינו תשלום בסך 130 ₪ עבור רכישת ביטוח אותו נדרש לשלם מידי עונה כל ילד המבקש להשתתף בחוגים המופעלים על ידי העמותה, כתנאי להשתתפותו בחוגים. על אף המצג המוצג על ידי העמותה כאילו מדובר ברכישת פוליסת ביטוח תקנית, קרי באמצעות חברת ביטוח, הלכה למעשה, מדובר במוצר פרטי המסופק באמצעות חברה פרטית שאיננה חברת ביטוח ואשר אין לה רשיון למכור פוליסות ביטוח או לתווך בביטוח, לא כל שכן שאינה כפופה למפקח על הביטוח ולרגולציה המסדירה ומאשרת הנפקת כיסוי ביטוחי. חיוב הנרשם ברכישת ביטוח תוך צירוף הילד למוצר שאינו מהווה פוליסת ביטוח, מהווה הטעיה מכוונת והתנהלות שלא בתום לב כלפי הלקוחות שטועים להאמין כי ילדם אכן מבוטח בפוליסת ביטוח. מעבר לאלמנט ההטעייה כאילו מדובר בפוליסת ביטוח, מדובר בשירותים שנחיצותם מוטלת בספק שכן רוב רובם כבר ניתנים באמצעות קופות החולים ו/או הביטוחים המשלימים. הפוליסה גם מכילה חסמי סף משמעותיים באופן שכמעט כל כיסוי או שירות נתון לשיקול דעתה הכמעט מוחלט של חברה פרטית שאינה מפוקחת על ידי המפקח על הביטוח כנדרש, באופן בלתי סביר המעמיד בסימן שאלה את השקיפות הנדרשת ואת השיקולים המסחריים העומדים מאחורי ההחלטה לאשר או לא לאשר תביעה המוגשת על ידי התובע הפוטנציאלי. כך, למשל, בניגוד לפוליסת ביטוח בה קיימת התיישנות רק לאחר 3 שנים, בפוליסת העמותה מתן השירות מותנה בהגשת תביעה תוך 14 ימים מקרות הארוע בלבד. בבקשה נטען כי התנהלות העמותה, שהינה עמותה עירונית אשר סמכויותיה מוגבלות לסמכויות העירייה, נעשית באופן חסוי וללא שקיפות: חרף בקשות למידע באמצעות חוק חופש המידע, לא ניתן לקבל פרטים על התנהלותה הכספית של העמותה או על מערכת ההסכמים שבין העמותה לחברה הפרטית. בהעדר נתונים לסתור, עולה חשש כי גביית דמי הביטוח משמשים הלכה למעשה כצינור להגדלת הכנסותיה של העמותה על חשבון ההורים. המבקשים טוענים שלבקשה חשיבות ציבורית מהמעלה הראשונה בעיקר לאור אופיה של העמותה כעמותה עירונית, אשר עלולה לשמש גם כמכשיר פוליטי בידי ראש הרשות. בצד האפשרות שניתנה לרשות המקומית להשתמש בתאגיד העירוני- כאמצעי לקידום יעילות וגמישות שלטונית –קבע המחוקק שורה ארוכה של סייגים והגבלות שנועדו למנוע ניצולו ושימוש בו לרעה ללא פיקוח. נטען, כי יש לנקוט זהירות יתירה בשימוש הנעשה בתאגיד עירוני שכן השימוש במכשיר זה עלול להפוך מכלי שנועד לקדם יעילות לאמצעי לקידום שחיתות ציבורית.
ביום אושרה הסדר פשרה בתביעה הייצוגית