רוח טובה ומרעננת הגיעה אלינו מבית המשפט בחיפה אשר חייב את העירייה להשיב לנישום מס יתר בגין טעות בשטח הנכס לתקופה של שבע שנים בתוספת ריבית עירונית.
מטוטלת הדינמיקה הבלתי פוסקת של דיני הארנונה נטתה הפעם בבית המשפט בחיפה לכיוונם של הנישומים שנמצא בעקבות סקר נכסים שחוייבו בארנונה ביתר. התגברות “סקרי הנכסים” הננקטים בשנים האחרונות על ידי הרשויות המקומיות ניצלו את דיני הארנונה הנוקשים ויצאו מתוך נקודת הנחה שגם אם נמצאה טעות לטובת הנישום, היא תתוקן מיום המדידה והלאה בלבד. הרשויות הסתמכו על הפרוצדורה הנוקשית בדיני הארנונה הקובעת, שנישום שלא הגיש השגה בשנת המס הרלבנטית לא יוכל לתבוע השבה, גם אם נמצאה טעות בשטח הנכס.
בפסק דין שניתן לאחרונה בענין דבורין נ’ עיריית חיפה נזף בית המשפט בעירייה המבקשת למנוע מהאזרח את זכותו לתבוע השבת מס שנגבה ביתר בגין טעות בשטח הנכס:
“…לא ברור כיצד יכולה הרשות המקומית לדרוש מהאזרח לבטוח בה… אך מצד שני כאשר מסתבר שהייתה טעות של הרשות המקומית, היא יכולה להתנגד, לכל הפחות לבירור הנושא בבית המשפט. אני סבורה כי זוהי התנהלות שלא בתום לב של הנתבעת…”
אכן לא מדובר בפסק דין תקדימי לחלוטין; פסקי דין קודמים כבר קבעו שאזרח יכול לזכות בתביעה אזרחית להשבת ארנונה, במידה והוכיח כי העיריה/מנהל הארנונה התרשלו, וזאת על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט. מאידך, בפרקטיקה נמנעו בתי המשפט ליישם את ההלכה במקרה של טעות בשטח הנכס, באופן שגרם לעיוותי דין חמורים ולאי צדק כלפי נישומים רבים.
בעניין דבורין בית המשפט בחר ליישם את דיני עשיית העושר גם על הרשות המקומית ובחר בכך להעדיף עשיית צדק עם האזרח על פני התחמקות מהשבה מטעמים פרוצדורליים.
בית המשפט הלך צעד קדימה וקבע, בשאלה אם הוכחה רשלנות מטעם העירייה, כי מוטלת על העיריה חובת זהירות כלפי הנישום כאשר היא קובעת את גובה הארנונה בין היתר בהסתמך על שטח הנכס. עליה מוטל לברר, בין יתר הפרטים שמטרתם לוודא כי המס הוא מס אמת, את גודלו של הנכס. נקבע, כי למרות שהאזרח לא הביא ראיות ישירות על רשלנות העירייה, העובדה שהעירייה גבתה במשך שנים כה רבות ארנונה מבלי לבדוק מהו גודלו האמיתי של הנכס מעבירה את נטל הבאת הראיות אל העירייה להסביר את מקור הטעות במדידה לאורך כל כך הרבה שנים. נקבע, על פי שיקולים של צדק, שיש להמנע ממצב שבו אדם שילם ללא הצדק בדין ורק מטעמים פרוצדורליים, סכומי כסף שמצטברים לסכום גדול.
בנוסף, בית המשפט חייב את העירייה להשיב את סכום היתר בתוספת ריבית והצמדה עירוניים שהינם כידוע, גבוהים משמעותית מריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה.
מדובר בבשורה חיובית לנישומים שנמצאה טעות בקובעי המס שגרמו לחיוב יתר. גם אם הטעות התגלתה בדיעבד במסגרת “סקר נכסים” או במסגרת מדידה יזומה אחרת, לא ניתן לקבל מצב שהעירייה לא תשיב את הסכום שנגבה בטעות בגין שטח שגוי.