פסקי דין – גבייה מנהלית

עתמ (ת”א) 30436-11-11 אהוד חנן הוכמן נ’ עיריית תל אביב

עתירה שהופנתה נגד הליך גבייה מנהלית בו נקטה ההעירייה נגד העותר בגין חוב ארנונה. בימ”ש לעניינים מנהליים דחה את העתירה וקבע כי לא ניתן להתגונן בטענת איני מחזיק כיון שלא פנה לדרכי ההשגה שהיו פתוחות בפניו במסגרת חוק הערר. ההעותר טען כי סבר שההליך היחידי במסגרתו פעלה המשיבה כנגדו הוא ההליך המשפטי. לעניין הליכי ההשגה אין רלוונטיות לשאלה האם מדובר באכיפה מנהלית או משפטית. העותר היה מודע לדרישת התשלום. המשיבה שלחה לעותר מכתב דרישה לפני נקיטת הליכים מנהליים וכן יידעה אותו על חוב הארנונה והמים גם בדו”חות הרישום והתפיסה. לפיכך, אם סבר שאין לחייבו משום שאינו מחזיק, היה עליו לנקוט בהליך של השגה וערר.
המשיבה פעלה בתחילה במסגרת ההליך המשפטי ולאחר מכן פנתה להליך המנהלי. הלכה היא כי אין לעותר זכות קנויה לפיה על העירייה לפעול כנגדו רק בדרך אחת. כפי שנפסק, מדובר בשני הליכים מקבילים, הקיימים זה לצד זה, שאין מקום לקבוע כי על העירייה לבחור מלכתחילה רק באחד מהם, וכי אם עשתה כן – היא אינה רשאית לנקוט באחר. אמנם נפסק כי ייתכנו מקרים חריגים, בהם עצם שינוי דרך הפעולה יהיה בחוסר תום-לב (על רקע ציפיות לגיטימיות של הנישום כתוצאה מנסיבות מיוחדות). אך במקרה הנדון, פניית המשיבה להליך מנהלי לא לקתה בחוסר תום לב או פגעה בציפיות לגיטימיות של העותר. על מנת לקבוע שמרוץ ההתיישנות נעצר בשל נקיטת הליכי הגביה, יש להראות כי המדובר בהליך משמעותי וממשי, שהנו הליך רצוף וסדור באופן המלמד על הליך אינטנסיבי לגביית החוב.

לקריאת פסק הדין

שרי הפנים והאוצר חתמו על צו המורה על הפחתת גובה הריבית בגביית החובות של הרשויות המקומיות מתושבים ומעסקים. מדובר בהפחתה מ-0.75% ל-0.5% בגובה ריבית הפיגורים.
שרי הפנים והאוצר חתמו על צו המורה על הפחתת גובה הריבית בגביית החובות של הרשויות המקומיות מתושבים ומעסקים. מדובר בהפחתה מ-0.75% ל-0.5% בגובה ריבית הפיגורים.

ההפחתה נעשתה לאחר איום בפנייה לבג”ץ של העמותה לאיחוד והתייעלות בשלטון המקומי (שהקים עו”ד יאיר ממן) באמצעות עוה”ד נאור יאיר ממן ועדי מוסקוביץ.

לקריאת המכתב לשרי הפנים והאוצר

לקריאת אישור משרת המשפטים לקבלת המכתב

(לקריאת אישור משרד המשפטים לקבלת המכתב

תצ (ת”א) 40758-05-11 ברוך יהלומי ואח’ נ’ עיריית תל אביב יפו)

אושר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, שעניינה השבת סכומים שעיריית תל אביב גבתה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה לאישור כאגרת שילוט לפי חוק העזר לתל אביב (שילוט) תשנ”ג – 1992. בהתבסס על שלוש עילות: (א) רכיב מס מוסווה באגרה ; (ב) עיגול שיעורי התשלום כלפי מעלה ; (ג) הפלייה בגביית אגרה בגין שילוט על דלתות עסקים.

לקריאת פסק הדין

ת”צ 33482-08-13 מטל אנוד תעשיות אלומיניום בע”מ נ’ עיריית רמלה

הוגשה תביעה ייצוגית כנגד עיריית רמלה בטענה כי גביית אגרות אשפה הינה פעולה מנוגדת לדין בשל כך שאמורה להיות כלולה בסל הארנונה. העירייה הודיעה על חדילה מגבייה ולתובעים הייצוגיים נפסק גמול ושכר טרחה לבא כוחם.

לקריאת פסק הדין

רעא (חי’) 40073-07-13 חוסין עזאם נ’ עיריית קרית אתא.

טענת התיישנות מכוונת נגד זכות התביעה ולא נגד הזכות שאת מימושה תובעים. בהעדר הוראה מפורשת אחרת בדין או בהחלטה שיפוטית, רשאי בעל דין שהוא חייב בחוב “חדש”, לטעון לקיזוז כנגד חוב חלוט של הנושה שהתיישן, בהיות טענת ההתיישנות טענה הגנה דיונית לעומת זכות הקיזוז שהיא זכות מהותית. חוב הארנונה של המערער הוא חוב חלוט – חוב קיים שלא נפרע. אפילו נאמר שמדובר בחיובים כספיים שלא מתוך אותה עסקה, הרי שמדובר ב”חיובים קצובים” – הן חוב הארנונה כחוב חלוט והן חוב ההוצאות. אין בפסה”ד המינהלי, שאסר נקיטת הליכי גבייה מינהליים – אקטיביים, כדי לשלול אפשרות של גבייה פסיבית, בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה בנוגע להפעלת הליכי גבייה מינהליים לפי פקודת המסים (גבייה) .

לקריאת ההחלטה

עת”מ 12677-02-12 חרוב ואח’ נ’ עיריית תל אביב).

במקום בו העירייה פועלת בדרך מסויימת לגביית החוב, אזרחית או מנהלית, לא ניתן להעלות התיישנות או שיהוי. העירייה אינה חייבת לבחור מלכתחילה רק בדרך פעולה אחת (אזרחית או מנהלית) כנגד הנישום. בנסיבות בהן העירייה אינה שוקטת על שמריה ומנסה לגבות את חובות הארנונה מהאזרח באמצעים שונים לאורך השנים, לא ניתן לקבוע כי היא ויתרה על החוב, אין מקום לבחון אם פעולות אלה “רציניות” די הצורך כדי להביא למסקנה כי העירייה אכן התכוונה לגבות את החוב, ואין לומר כי חל שיהוי או התיישנות בגביית החובות .

לקריאת פסק הדין

עעמ 3907/12 עיריית קרית אתא נ’ חוסין עזאם

הליכי גבייה שלא הגיעו לידיעתו של הנישום אינם עוצרים את מירוץ ההתיישנות להגשת עתירה בפני בית המשפט

לקריאת פסק הדין