הביקורת השיפוטית על רשויות השלטון

השלטון הדמוקרטי מבוסס על עקרון הפרדת הרשויות על פיו הרשות השופטת מהווה כלי ביקורת המגן על האזרח מפני שימוש לא ראוי של הרשות המבצעת או המחוקקת בסמכויותיהם והעוצמה השלטונית שניתנה בידיהם על ידי העם.
שימוש מושכל בכלים המשפטיים הקיימים מאפשר את האיזון הראוי והשמירה מפני שימוש יתר בכוח השלטוני באופן הפוגע שלא כדין בזכויות האזרח.
עקרון היסוד העומד בבסיס המשפטי המנהלי הינו עקרון הידוע כ"עקרון חוקיות המנהל". על פי עקרון זה, על מנת שגוף מנהלי יהיה רשאי להפעיל סמכות שלטונית, סמכות זו צריכה להיות מעוגנת בחוק החרות או על פיו.
בהעדר חוק המעניק את הסמכות- הפעולה השלטונית הינה פעולה ללא סמכות או בחריגה מסמכות באופן המאפשר את התערבות בית המשפט והגנה על האזרח מפני פעולה זו.

הסמכות המנהלית

השאלה הראשונה ששואל עצמו בית המשפט בבואו לבחון פעולה מנהלית של השלטון היא האם היא נעשתה בסמכות. הרשות המנהלית יונקת את כוחה מהסמכות שניתנה לה בחוק, בהעדר סמכות- הפעולה או ההחלטה נעדרים כל תוקף חוקי ואין להם כל ערך מחייב.

ההחלטה המנהלית

לאחר שנקבע כי ההחלטה התקבלה בסמכות, הביקורת השיפוטית על החלטה מנהלית בוחנת את חוקיות ההחלטה בשני מישורים עיקריים:
האחד- האם ההחלטה הינה החלטה חוקית; החלטה המנוגדת לחוק הינה החלטה שתיפסל על ידי בית המשפט בשל אי חוקיות.

השני- האם ההחלטה שהתקבלה סבירה בנסיבות העניין. ייתכן שהחלטה מסוימת של השלטון תהיה חוקית לחלוטין, למרות זאת בית המשפט יחליט שהיא איננה סבירה באופן קיצוני ויש לבטלה. בית המשפט לא שם את שיקול דעתו במקום שיקול הדעת של הרשות, ולכן לא יתערב בהחלטה, גם אם יכול והוא היה מחליט אחרת, כל עוד מדובר בהחלטה סבירה. מאידך, אם מדובר בהחלטה המצויה מחוץ למתחם הסבירות- בית המשפט יתערב ויפסול אותה בעילה מנהלית של חוסר סבירות קיצונית. החלטה הנגועה באפליה או שהתקבלה משיקולים זרים-תיפסל.

תקינות ההליך

במקרים מסוימים בית המשפט יתערב בהחלטה שעל פניה הינה החלטה חוקית ואף ולא חורגת ממתחם הסבירות בשל פגמים שנפלו בהליך קבלת ההחלטה. פקידי הציבור אינם רשאים להפעיל את הכוח השלטוני בשרירותיות ועל כן יש חשיבות שההליך שהוביל להחלטה היה תקין. החלטה מנהלית יכולה להיות פסולה בשל כך שהתקבלה ללא נימוקים, ללא התייעצות עם גורמים מקצועיים, ללא הליך מסודר של איסוף נתונים, תוך שלילת זכות הטיעון והשימוע וכיוצא באלה. כך, למשל, החלטה על שלילת רשיון עסק יכולה להיפסל רק בשל כך שלא ניתנה לבעל העסק הזדמנות לטעון כנגד ההחלטה.