עת”מ 234-07 אור(תל אביב) בע”מ נ’ מנהל הארנונה בעיריית תל אביב,
בנכס בו מחזיקה המערערת מצויות מכונות דפוס דיגיטאליות, מכונות למינציה ופלוטרים לשם ביצוע עבודות צילום והדפסה. העבודות בנכס מתבצעות בעיקר עבור לקוחות קבועים. תהליך הביצוע מבוסס על קובצי מחשב שמועברים אל המערערת לשם הדפסה וכריכה; על רקע עובדות אלה, קבעה ועדת הערר לארנונה, כי מדובר בשימוש של מתן “שירותים” ועל כן יש לחייב את הנכס בהתאם לסיווג השיורי “בניינים שאינם משמשים למגורים” ולא לפי התעריף למלאכה ותעשייה; בית המשפט ניתח אתצו הארנונה של עיריית תל אביב על רקע השינויים ההיסטוריים שנעשו בו. נמצא, כי בשנת 2006 חל שינוי בצו הארנונה (עליו נתקבל אישור השרים) ממנו ניתן ללמוד כי כוונת מחוקק הצו הייתה להרחיב את גדר סיווג “מלאכה ותעשייה” ולכלול בו גם “בתי דפוס”; נבחנה גם השאלה האם פעילות הדפוס על בסיס קבצי מחשב, כפי שהיא נעשית בנכס, היא פעולה “ייצורית” או שהיא בגדר שירות ללקוחות; נקבע כי אין לייחס חשיבות לעובדה שמדובר במתן שירותים ללקוח ספציפי במקום שרוב הפעילות שנעשית בנכס הינה הדפסה – הגם שנעשתה במכונות דפוס דיגיטאליות – הנכס עונה להגדרת “בית דפוס” ועל כן יש לסווגו בהתאם לסיווג “מלאכה ותעשייה”; בית המשפט מתח ביקורת על התפיסה לפיה רק פעילות הדפוס בשיטות ישנות [דפוס בלט, דפוס שקע, אופסט (offset)] עתירות כוח אדם, מהוות בית מלאכה או מפעל שיש לסווגו כבית דפוס.