בג”ץ 6474/10 עיריית ראשון לציון נ’ שר הפנים ושר האוצר
עיריית ראשון לציון ביקשה משר האוצר ומשר הפנים אישור חריג להפחתת הארנונה בעיר ב-50% על נכסים מתעשיית ההיי-טק. השרים סירבו לאשר את ההנחה, ועל כן העירייה הגישה עתירה לבג”ץ, בטענה שסירובם אינו סביר. בית המשפט העליון דחה את העתירה, בקובעו כי החלטת השרים מעוגנת בהמלצות המומחים במשרדיהם, המתייחסות לכך שהעותרת הינה אחת מחמש הרשויות המקומיות החזקות בישראל. בהתאם להשוואה מול רשויות מקומיות אחרות, נמצא כי תעריף הארנונה להייטק בתחומי העירייה הוא בשיעור גבוה אך במעט מחלק משכנותיה, שהן איתנות פחות ממנה, והוא דומה או נמוך מתעריף הארנונה להייטק ברשויות מקומיות אחרות דומות או סמוכות. מדובר בבקשת העירייה להפחתה בשיעור גבוה למדי ביחס לשיעור ההפחתה ברשויות מקומיות הסמוכות לה. השרים רשאים, על בסיס זה, לעצב את המדיניות בתחום הנדון. כל עוד נתונה הסמכות לשרים, עליהם לפעול לפי גישתם המקצועית בנושא. הענקת הסמכות לשרים, המופקדים על האינטרס הציבורי, מלמדת על חשיבות ההיבט הממלכתי הכולל, עד כדי העדפתו על פני השיקול המקומי. אחידות היא מידה הכרחית שיש לקיימה בהקפדה; היא מתקיימת בנסיבות העניין, וטענת ההפליה אינה מבוססת. בג”ץ עמד על הרקע לעמידת השרים על המשמר למניעת יצירת ריכוזי אזורי תעשייה להייטק בערים חזקות, והוסיף כי המגמה לחזק את הפריפריה, לבטח אינה בלתי סבירה.