ע”א(ת”א) 3353/07 עיריית גבעתיים נ’ עוה”ד יצחק יהב
ביום 10/9/06 הודיעה העירייה למשיבים, כי במסגרת סקר מדידות של דירות מגורים שערכה נמצא, כי שטח דירתם לצורך חיוב בארנונה קטן מהשטח על-פיו חויבו. בעקבות הודעה זו, הגישו המשיבים לבית המשפט אזרחי (שלום), תביעה להשבת הסכומים שנגבו ביתר. לטענת המשיבים, הודאת העירייה בדבר גביית ארנונה ביתר, מקימה להם זכות השבה הן מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט והן מכוח עילת הרשלנות. בכתב ההגנה, הודתה העירייה בכך שבשל הטעות במדידת הנכס גבתה מהמשיבים ארנונה ביתר, אך עם זאת טענה, כי פעלה בתום לב, בסבירות וכי הטעות בחישוב השטח אינה תולדה הנובעת מהתרשלותה. ביהמ”ש המחוזי בת”א (מפי כב’ השופט לב-הר שרון) פסק בערעור, כי משהעירייה לא כפרה בטענה שגבתה ארנונה ביתר, קמה לה החובה להשיב את הכספים, וזאת מבלי שיידרשו המשיבים להוכיח רשלנות של העירייה ומבלי שיצטרכו להצביע על סוגיה בעלת אופי עקרוני או חשיבות ציבורית העולה מן המקרה. כך גם נדחתה טענת העירייה בדבר ‘פגיעה קשה בתקציבה’, זאת מן הטעם שלא הצליחה להוכיח טענה זו.