משפחה אחת, שתי מדינות: איך מתכננים ירושה בין ישראל לניו יורק?

כאשר החיים מחולקים בין שתי מדינות, השאלה אינה איזו צוואה צריך לכתוב. השאלה הראשונה היא איזו משפחה ואילו נכסים אותה צוואה צריכה לשרת.

יש משפחות שכבר מזמן אינן “ישראליות” או “אמריקאיות” במובן הפשוט.

ההורים חיים בתל אביב.

אחת הבנות בניו יורק.

הבן נשאר בישראל.

יש דירה ברמת גן, חשבון השקעות בארצות הברית ודירת השקעה בברוקלין.

אחד מבני הזוג הוא אזרח אמריקאי.

זהו פרק ב׳.

יש צוואה ישראלית מלפני 12 שנה, beneficiary designation בחשבון אמריקאי והסכם ממון שנחתם בכלל לפני רכישת הדירה.

כל עוד כולם בחיים, המערכת הזאת יכולה לעבוד בלי שום קושי מיוחד.

אחרי פטירה, כל החיבורים מקבלים פתאום משמעות משפטית.

ירושה בינלאומית אינה ירושה ישראלית שנוסף לה נכס בחו״ל. היא מערכת אחת שחייבת לעבוד בתוך יותר משיטת משפט אחת.

לפני הצוואה צריך לצייר מפה

הטעות הראשונה היא לפתוח מסמך ולשאול:

“מה נכתוב?”

אני מעדיף להתחיל קודם בדף לבן.

מי בני המשפחה?

איפה כל אחד מהם חי?

מהן האזרחויות?

מהו הדומיסיל האפשרי?

איזה נכס נמצא בכל מדינה?

איך הוא מוחזק?

על שם אדם? בני זוג? חברה? נאמנות?

האם יש חשבון עם מוטב?

האם יש צוואה אחרת?

האם יש הסכם ממון?

רק אחרי שמניחים את כל החלקים על השולחן אפשר לראות אם הם מתחברים.

המחקר שלך מדגיש בצדק שבמשפחה בינלאומית צריך לבחון יחד דומיסיל, מיקום נכסים, צוואות, תושבות ואזרחות, מבני החזקה וזהות היורשים ובעלי התפקידים.

צוואה היא מסמך. תכנון ירושה הוא ארכיטקטורה.

איפה אדם “גר” אינה תמיד השאלה המשפטית הנכונה

אדם יכול לבלות שמונה חודשים בישראל וארבעה בניו יורק.

הוא יכול להיות אזרח אמריקאי ולהתגורר בישראל עשרים שנה.

הוא יכול להחזיק green card, דירה בשתי המדינות ועסק שרוב פעילותו במקום שלישי.

לכן אין תמיד זהות בין מקום מגורים, אזרחות, תושבות לצורכי מס ו־domicile.

אפילו הוראות ה־IRS מדגישות שלצורכי estate tax, domicile הוא מבחן נפרד, ושאפשר להיות U.S. resident לצורכי income tax אך nonresident לצורכי estate tax. (שרותי הכנסות פנימיות)

גם הדין הניו־יורקי מקצה Article שלם — SCPA Article 16 — לעיזבונות של non-domiciliaries. (NYSenate.gov)

מבחינת הקורא, המשמעות אינה שצריך להפוך כל צוואה לעבודת דוקטורט על domicile.

המשמעות היא אחרת:

כאשר לאדם יש חיים אמיתיים ביותר ממדינה אחת, לא כדאי להניח שהכתובת האחרונה שלו פותרת את כל השאלות.

צוואה אחת או שתי צוואות מתואמות?

זו אחת השאלות שאני מצפה שתעלה כמעט בכל תכנון כזה.

ואין לה תשובת מדף.

צוואה אחת יכולה ליצור תמונה אחת ברורה ולמנוע סתירות.

שתי צוואות יכולות לאפשר התאמה טובה יותר לדין ולפרוצדורה של כל מדינה.

אבל שתי צוואות יוצרות גם סיכון שהאחת תדרוך על השנייה.

צוואה מאוחרת יכולה לכלול סעיף ביטול רחב. שתי צוואות יכולות לחול בטעות על אותו נכס. אפשר למנות בהן בעלי תפקיד שונים מבלי לקבוע מי מטפל במה.

הבעיה אינה שיש שתי צוואות. הבעיה היא כשכל אחת חושבת שהיא היחידה.

לכן, כאשר נבחר מבנה של כמה צוואות, צריך להגדיר במפורש את תחום התחולה, מנגנוני הביטול, זהות היורשים ובעלי התפקידים, והיחס לנאמנויות, למוטבים, להסכמי ממון ולהסכמי בעלי מניות.

ולא כל הרכוש בכלל עובר לפי הצוואה

זו אחת התובנות החשובות ביותר בתכנון ירושה בינלאומי.

משפחה יכולה להחזיק ביד צוואה מעולה — ולהגיע לתוצאה שונה מזו שהתכוון אליה המצווה.

למה?

מפני שחלק מן הנכסים עשויים לעבור לפי מנגנון אחר.

חשבונות עם beneficiary designation.

ביטוחי חיים.

נכסים בנאמנות.

בעלות משותפת עם survivorship.

חשבונות השקעה עם הוראת העברה.

זכויות בחברה הכפופות להסכם.

המחקר מונה בדיוק את קבוצת הנכסים הזו ומדגיש שהצוואה אינה בהכרח המסלול ששולט בכולם.

נניח שאם כתבה בצוואתה “כל רכושי יחולק בחלקים שווים בין שלושת ילדיי”.

לפני עשרים שנה היא פתחה חשבון אמריקאי ורשמה רק את בתה הבכורה כמוטבת.

יכול להיות שהצוואה משקפת היטב את רצונה היום.

ויכול להיות שהוראת המוטב משקפת היטב את רצונה בשנת 2006.

הבעיה היא שהבנק לא בהכרח יודע איזה מן הרצונות היא התכוונה לעדכן.

תכנון טוב בודק לא רק מה כתוב בצוואה, אלא אם כל דרכי ההעברה מובילות לאותו יעד.

בפרק ב׳ הבעיה אינה בהכרח שיש ניגוד. לפעמים יש פשוט שני צרכים נכונים

מיכל חיה בישראל ומחזיקה גם דירה בניו יורק.

היא נשואה בפרק ב׳.

לה שני ילדים מנישואיה הראשונים. לבעלה ילדים משלו.

היא רוצה שבעלה יהיה בטוח כלכלית אם תלך לעולמה לפניו.

והיא רוצה שהרכוש שבנתה לפני הנישואים יישאר בסופו של דבר לילדיה.

שני הרצונות לגיטימיים.

השאלה המשפטית היא כיצד בונים ביניהם גשר.

האם בן הזוג צריך בעלות מלאה?

זכות מגורים?

הכנסה?

נאמנות?

האם הנכס צריך להימכר אם הוא עובר לדיור מוגן?

מה קורה לתמורה?

איזה דין חל על הנכס הישראלי ואיזה על האמריקאי?

ומה קובעים הסכם הממון והמסמכים שכבר נחתמו?

המחקר מצביע בצדק על משפחות בפרק ב׳ כאחד המוקדים שבהם תכנון ישראל–ארצות הברית דורש הסתכלות משולבת.

תכנון טוב אינו צריך להכריע אם בן הזוג חשוב יותר מן הילדים. הוא צריך להבין איזה סוג ביטחון כל אחד מהם באמת צריך.

ויש גם יום שאחרי

גם אם כל הצוואות מתואמות וכל ענייני המס נבדקו, מישהו עדיין יצטרך לבצע.

ביחס לנכס בניו יורק, ייתכן שיהיה צורך בהליך ancillary.

ביחס לנכס בישראל, יהיה צורך לפעול לפי הדין וההליך הישראלי.

בנק אמריקאי עשוי לדרוש מסמכים אחרים מבנק ישראלי.

חברת ניהול בניו יורק אינה מחכה להשלמת צו קיום הצוואה בישראל כדי לשלוח חשבון.

זו נקודה שנוטים לפספס בתכנון:

היורשים אינם יורשים רק נכסים. לתקופה מסוימת הם יורשים גם משימות.

ולכן כדאי לחשוב מראש מי יוכל לבצע אותן, היכן נמצאים המסמכים, האם קיימת גישה למידע, ומה יקרה אם בעל התפקיד שנבחר במדינה אחת אינו יכול לפעול בקלות במדינה האחרת.

ומה עם מס?

הוא בהחלט בחדר.

תושב ישראל שאינו אזרח אמריקאי יכול להיות כפוף לכללי estate tax אמריקאיים לגבי נכסי U.S.-situs מסוימים, וה־IRS ממשיך לקבוע סף Form 706-NA של $60,000 במקרים הרלוונטיים. (שרותי הכנסות פנימיות)

אזרח אמריקאי, לעומת זאת, כפוף במסגרת מס העיזבון הפדרלי לעקרונות אחרים, לרבות בחינה של נכסים worldwide. (שרותי הכנסות פנימיות)

ניו יורק מוסיפה במקרים המתאימים מערכת estate tax מדינתית משלה, כאשר סכום ה־basic exclusion לשנת 2026 הוא $7.35 מיליון. (מחלקת המיסים והכספים של ניו יורק)

אלה אינם פרטים קטנים.

אבל גם כאן יש עיקרון שחשוב לי יותר:

המס צריך להיות חלק מתכנון הירושה. הוא לא צריך להפוך את המשפחה לתוצר לוואי של תכנון המס.

מבנה שמפחית מס אך יוצר ניהול בלתי אפשרי, מגביל את בן הזוג באופן שאיש לא התכוון אליו או מכניס את הילדים לנאמנות שהם אינם צריכים — אינו בהכרח הצלחה.

המטרה אינה ליצור יותר מסמכים

אחרי המיפוי יכול להיות שנמליץ על צוואה אחת.

יכול להיות שנבחר בשתי צוואות מתואמות.

ייתכן שתידרש נאמנות.

ייתכן שהבעיה בכלל נמצאת בהוראת מוטבים ישנה.

ואולי יתברר שאין צורך בשינוי משמעותי.

אין פרס על מספר המסמכים.

יש ערך בכך שהצוואה, הרישום, הנאמנות, הוראות המוטבים, הסכמי המשפחה והמס מתארים יחד אותה תוכנית.

זו בעיניי המשמעות האמיתית של תכנון ירושה בינלאומי.

לא לקחת צוואה ישראלית ולתרגם אותה לאנגלית.

אלא להבין משפחה אחת שחיה בשני עולמות משפטיים — ולבנות לה תוכנית אחת שעובדת בשניהם.

אי אפשר לבטל את הגבולות. אפשר לפחות לדאוג שהיורשים לא יגלו אותם בפעם הראשונה כשאנחנו כבר לא שם להסביר.

המאמר נועד למידע כללי בלבד. אזרחות, domicile, תושבות מס, סוג הנכס, מקום הנכס, צורת הבעלות, הוראות מוטבים, נאמנויות, נוסח הצוואות והדין החל עשויים לשנות את התוצאה באופן מהותי. בתכנון חוצה גבולות עשוי להידרש שיתוף פעולה בין עורכי דין ואנשי מס בישראל, בניו יורק ובמדינות רלוונטיות נוספות.