כאשר בני המשפחה, הנכסים והעסקים פרוסים בין ישראל, ארצות הברית ומדינות נוספות, נאמן מקצועי בחו״ל יכול ליצור רציפות, ניטרליות וניהול מסודר. אבל מקום מושבו של הנאמן אינו פתרון מס, ונאמנות בינלאומית אינה מוצר מדף.
משפחה ישראלית מחזיקה דירה בתל אביב, דירת השקעה בניו יורק, תיק השקעות אמריקאי ומניות בחברה פרטית בישראל.
שלושת הילדים כבר חיים בשלוש מדינות שונות. אחד מהם עובד בחברה המשפחתית. האחרים אינם מעורבים בה.
ההורים רוצים לשמור על ההון לאורך זמן, לאפשר לילדים ליהנות ממנו ולהבטיח שגם לאחר מותם יהיה מי שינהל את הדברים בצורה מסודרת.
ואז עולה השאלה:
אולי כדאי למנות נאמן מקצועי בחו״ל?
לפעמים התשובה היא כן.
אבל עצם העובדה שהנאמן יושב בניו יורק, לונדון או ציריך אינה הופכת את המבנה לטוב יותר, “בינלאומי” יותר או יעיל יותר מבחינת מס.
השאלה הראשונה איננה היכן יושב הנאמן.
השאלה היא מה בדיוק אנחנו מבקשים ממנו לעשות עבור המשפחה.
נאמן אינו רק מי שמחזיק את הכסף
נאמנות אינה חשבון בנק עם שם אחר.
הנאמן עשוי להחזיק בנכסים בשם הנאמנות, לעבוד מול בנקים ומנהלי השקעות, לנהל מקרקעין, להפעיל זכויות הצבעה בחברות, לבצע חלוקות לנהנים, לשמור רזרבות למס ולהוצאות, לתעד החלטות ולתאם בין עורכי דין, רואי חשבון ויועצים במדינות שונות.
הערך המרכזי של המבנה הוא לעיתים דווקא ההפרדה שהוא יוצר בין שלושה דברים שאנשים נוטים לערבב ביניהם:
מי נהנה מן ההון, מי מנהל אותו, ומי מחליט.
אלה אינם בהכרח אותם אנשים.
ילד יכול ליהנות מהכנסה של תיק השקעות בלי לנהל אותו.
שלושה אחים יכולים להיות הנהנים הכלכליים של דירת ניו יורק בלי שכל החלטה על שוכר, שיפוץ או מכירה תחייב ועידת פסגה משפחתית.
ילד שעובד בעסק המשפחתי יכול לנהל את העסק בלי לשלוט לבדו גם בחלק הכלכלי של אחיו.
לא כל מי שיש לו זכות כלכלית בנכס צריך גם להחזיק במפתח לחדר המכונות.
לפעמים זו כל הסיבה להקים נאמנות.
למה לא פשוט למנות אחד הילדים?
לעיתים זו דווקא הבחירה הנכונה.
ילד שמכיר את המשפחה, מבין את העסק וזוכה לאמון אחיו יכול להיות נאמן מצוין.
אבל הקרבה המשפחתית עלולה ליצור גם ניגוד מובנה.
נניח שהבן הבכור מנהל את החברה המשפחתית והוא גם הנאמן על מניותיהם של אחיו.
החברה מרוויחה יפה. הוא מחליט שלא לחלק דיבידנד במשך שנתיים ולהשקיע את הרווחים בהתרחבות.
עסקית, זו יכולה להיות החלטה מצוינת.
מבחינת אחיו, שאינם עובדים בחברה ומעוניינים בהכנסה, הוא האדם שמחליט לא להעביר להם כסף מתוך נכס שגם הם נהנים ממנו.
הבעיה אינה בהכרח חוסר תום לב.
הבעיה היא שהמבנה עצמו מכניס אדם אחד לשני כובעים שאינם תמיד מסתדרים.
נאמן מקצועי חיצוני יכול להפחית את המתח הזה. הוא אינו מבטל מחלוקות, אבל הוא יכול לקבל החלטות לפי מסמך הנאמנות, מדיניות שנקבעה מראש וקריטריונים אחידים.
ניטרליות אינה פירושה שאיש לא יתאכזב. פירושה שההחלטה אינה משתנה לפי מי מן האחים התקשר ראשון.
נאמן זר יכול לתת גם משהו שקשה לקבל מאדם פרטי: רציפות
נאמנות משפחתית יכולה להימשך עשרות שנים.
לעיתים היא נועדה לפעול גם לאחר מות היוצר, לאחר בן הזוג ואפילו לאורך דור נוסף.
אם כל המבנה נשען על אדם אחד, צריך לשאול מה יקרה כשהאדם הזה לא יוכל להמשיך.
נאמן מוסדי או גוף מקצועי יכול להציע רציפות ארגונית: איש הקשר יכול להשתנות, אבל המוסד ממשיך לפעול, לשמור מסמכים, לנהל חשבונות ולעמוד בחובות הציות.
זה יתרון אמיתי כאשר הנאמנות מחזיקה תיקי השקעות, נדל״ן בכמה מדינות, זכויות בחברות, קניין רוחני או נכסים דיגיטליים.
אבל גם כאן אין אוטומט.
חברת נאמנויות יכולה להתמזג, להימכר, לשנות מדיניות, להפסיק לפעול במדינה מסוימת או פשוט לא להתאים עוד למשפחה.
לכן כבר ביום הראשון צריך לדעת לא רק מי הנאמן, אלא גם מי יכול להחליף אותו.
יתרון מקומי הוא לפעמים סיבה טובה מאוד למינוי זר
יש נכסים שפשוט נוח יותר לנהל במקום שבו הם נמצאים.
דירה בניו יורק דורשת קשר עם חברת ניהול, שוכר, מבטח, בנק, אנשי תחזוקה ולעיתים עורכי דין ומתווכים מקומיים.
תיק השקעות אמריקאי מחייב עבודה עם מוסדות פיננסיים ודרישות זיהוי וציות.
מניות בחברה יכולות לדרוש הצבעה, מינוי דירקטורים והפעלת זכויות על פי מסמכי החברה.
נאמן בעל תשתית מקומית יכול להקל מאוד על הפעילות הזאת.
אבל כדאי לדייק:
יכולת לפעול בניו יורק אינה זהה ליכולת לנהל את כל המשפחה.
אותו נאמן עדיין עשוי להזדקק לעורך דין ישראלי ביחס לחברה ישראלית, ליועץ מס בישראל ולגורמים מקצועיים נוספים במדינות שבהן נמצאים נכסים או נהנים.
הנאמן יכול להיות גורם מתאם מרכזי.
הוא אינו מבטל את הגבולות המשפטיים.
ומה אם אחד הנהנים זקוק להגנה מיוחדת?
כאן נאמנות יכולה לקבל תפקיד אחר לחלוטין.
ילד צעיר.
בן משפחה שמתקשה בניהול כסף.
נהנה עם חובות משמעותיים.
אדם החשוף לניצול או ללחץ מצד אחרים.
במצבים כאלה המטרה אינה רק לנהל השקעות, אלא לעצב דרך שבה ההון ישרת את הנהנה לאורך זמן.
אפשר לקבוע חלוקה חודשית, מימון ישיר של שכר לימוד, טיפול רפואי או דיור, חלוקה הדרגתית של הון, שיקול דעת לנאמן או שילוב בין כמה מנגנונים. המחקר מציין גם אפשרות של protector ומנגנונים להחלפת הנאמן.
אבל גם כאן חשוב שהמנגנון לא יהפוך להגבלה לשם ההגבלה.
המטרה אינה לשלוט באדם מתוך הקבר. המטרה היא לתת לו את סוג ההגנה שהוא באמת צריך.
לפעמים נכון שהנאמן יהיה שמרני.
ולפעמים השימוש הנכון ביותר בכסף הוא דווקא לאפשר לנהנה להשתמש בו.
עכשיו לנקודה המסוכנת: נאמן זר אינו “פתרון מס”
זו טעות שאני חושב שראוי לכתוב עליה בצורה מפורשת.
המשפט:
“אם נשים trustee בחו״ל, הנאמנות תהיה זרה”
אינו כלל מס.
בישראל קיים משטר מס מפורט לנאמנויות, והסיווג אינו נקבע רק לפי המקום שבו נמצא משרדו של הנאמן. לזהות ולתושבות של היוצר ושל הנהנים יכולה להיות חשיבות מהותית. המחקר המקורי שלך מדגיש בדיוק את הנקודה הזו.
גם המקורות העדכניים של רשות המסים ממחישים זאת היטב. כאשר אין בנאמנות נאמן תושב ישראל, הדין עדיין מכיר, למשל, באפשרות לבחור יוצר מייצג או נהנה מייצג לצורכי הדיווח; קיימים גם טפסים ומסלולים ייעודיים לנאמנויות בעלות נהנה תושב ישראל ולפתיחת תיק נאמנות. (ממשלת ישראל)
רשות המסים מפרסמת גם הוראות דיווח עדכניות לגבי נאמנויות תושבי ישראל, נאמנויות לפי צוואה ונאמנויות שבהן נהנה תושב ישראל, לרבות דיווחים הנוגעים להחזקות בחברות זרות. (ממשלת ישראל)
לכן, מקום מושבו של הנאמן הוא נתון חשוב.
אבל הוא אינו הנתון היחיד.
ובוודאי אינו כפתור שמכבה את מערכת המס הישראלית.
נאמנות לא נעשית זרה רק מפני שהנאמן קנה כרטיס טיסה.
צריך למפות אנשים לא פחות מנכסים
בתכנון חוצה גבולות קל מאוד להכין טבלת נכסים:
דירה בישראל.
דירה בניו יורק.
חשבון בשווייץ.
מניות בחברה.
אבל יש טבלה אחרת שחשובה לא פחות:
מי היוצר.
מי הנהנים.
איפה כל אחד מהם תושב.
מי אזרח אמריקאי.
מי עשוי לעבור מדינה.
מי הנאמן.
מי ה־protector.
מי יכול לפטר את הנאמן.
מי יכול להוסיף נהנה.
מי שולט בחברה שמוחזקת בנאמנות.
המחקר מצביע על כל הזיקות האלה, ובצדק.
נאמנות שהוקמה כאשר שלושת הילדים היו תושבי ישראל יכולה לפגוש עולם אחר לחלוטין כאשר אחד מהם עובר לארצות הברית, מקבל green card או משנה את מרכז חייו.
שינוי תושבות יכול להשפיע על חובות דיווח, מס ועל אופן שבו מדינות שונות מסתכלות על המבנה.
לכן נאמנות בינלאומית אינה מסמך שמכניסים לכספת ושוכחים ממנו.
התכנון הוא צילום ביום ההקמה. החיים ממשיכים לצלם אחריו.
במבנה משמעותי צריך לקבוע גם מתי חוזרים לבדוק אותו.
מי בדיוק צריך להיות הנאמן?
כאן הייתי הרבה יותר קפדן מכפי שנהוג לעיתים.
השאלה אינה רק אם האדם או הגוף “מוכר” או “אמין”.
צריך לבדוק האם מדובר באדם פרטי, משרד או חברת נאמנויות; באילו מדינות הוא פועל; איזה ניסיון יש לו בסוג הנכסים הספציפי; כיצד הוא מתמודד עם ניגודי עניינים; מה מודל השכר שלו; כיצד הוא מדווח לנהנים; האם קיימת תשתית מקצועית מתאימה; ומה קורה אם הוא מפסיק לשמש בתפקיד.
אם מדובר בגוף מקצועי, הייתי רוצה לדעת גם האם קיימת מסגרת מתאימה לאחריות מקצועית ומהם מנגנוני הבקרה הפנימיים שלו.
אם מדובר באדם פרטי, הייתי רוצה להבין מה קורה במקרה של מוות, אובדן כשירות או מעבר מדינה.
והייתי בודק מראש גם שאלות של דין ופורום:
איזה דין חל על הנאמנות?
באיזה מקום היא מנוהלת?
באיזה בית משפט תידון מחלוקת?
האם ניתן לשנות את מקום הניהול?
ומי מוסמך לבצע את השינוי?
אלה אינן שאלות שוליות לסוף המסמך.
בנאמנות שאמורה לפעול שלושים שנה, מנגנון ההחלפה של הנאמן יכול להיות חשוב כמעט כמו זהות הנאמן הראשון.
מי שומר על השומר?
נאמן מקבל לעיתים סמכויות רחבות מאוד.
למכור נכסים.
להשקיע.
לחלק כסף.
לדחות בקשת נהנה.
להצביע במניות.
למנות אנשי מקצוע.
לכן לא די לומר “אנחנו סומכים עליו”.
אמון הוא תנאי חשוב.
אבל כשמדובר בניהול רכוש לאורך שנים, אמון לבדו אינו תוכנית עבודה.
אפשר לקבוע חובת דיווח תקופתית.
אפשר להגביל פעולות מסוימות.
אפשר לקבוע שמכירת עסק או נכס מרכזי דורשת אישור נוסף.
ובמקרים המתאימים אפשר למנות protector — גורם שאינו מנהל את הנכסים ביום־יום, אבל מחזיק בסמכויות פיקוח מוגדרות, כגון החלפת נאמן או אישור פעולות מסוימות.
לא כל נאמנות צריכה protector.
לפעמים הוא רק יוצר מוקד כוח נוסף ומחלוקת נוספת.
אבל בנאמנויות מורכבות כדאי לפחות לשאול אם יש צורך במישהו שמפקח על מי שמחזיק בסמכות המרכזית.
צריך לתת לנאמן חופש פעולה. לא יד חופשית.
מסמך הנאמנות הוא למעשה ספר החוקה של המבנה
הבחירה בנאמן מושכת הרבה תשומת לב.
לעיתים יותר מדי.
נאמן מעולה לא יכול לתקן בקלות מסמך שאינו ברור.
המסמך צריך לקבוע בראש ובראשונה את מטרת הנאמנות: שימור הון, תמיכה בילדים, ניהול עסק, דיור, הגנה על נהנה, חלוקה רב־דורית או שילוב ביניהם.
אחר כך מגיעות השאלות המעשיות.
האם הנאמן רשאי למכור מקרקעין?
מי שולט בהצבעה במניות העסק?
האם הוא רשאי לחלק קרן או רק הכנסה?
האם החלוקה נעשית בכסף לנהנה או שאפשר לשלם ישירות לאוניברסיטה, לבית חולים או לספק דיור?
מהי מדיניות ההשקעה?
מהו גבול הסיכון?
מי מקבל מידע?
אילו פעולות דורשות אישור?
כיצד מחליפים נאמן?
כיצד נפתרת מחלוקת?
מי אחראי לדיווחי המס?
ומה קורה אם נהנה עובר ממדינה אחת לאחרת?
אלה בדיוק הסוגיות שהמחקר המקורי מונה.
אפשר לכתוב מסמך ארוך מאוד.
אבל אורכו אינו המדד לאיכותו.
צריך לתת לנאמן מצפן, לא ספר הוראות שאמור לנחש היום כל אירוע שיקרה למשפחה בעוד שלושים שנה.
מסמך טוב קובע מטרות, גבולות ותהליך קבלת החלטות — ומשאיר מספיק גמישות כדי להתמודד עם חיים אמיתיים.
דוגמה: עסק בישראל, דירה בניו יורק ושלושה ילדים בשלוש מדינות
נחזור למשפחה מתחילת המאמר.
יש לה דירת השקעה בניו יורק, תיק השקעות אמריקאי, דירה בישראל ומניות בחברה פרטית ישראלית.
ילד אחד עובד בחברה.
אחותו מתגוררת בניו יורק.
האחות השלישית באירופה.
נאמן מקצועי יכול, למשל, לנהל את תיק ההשקעות, לפקח על דירת ניו יורק באמצעות מנהל מקומי, להפעיל זכויות הצבעה בהתאם למסמך הנאמנות, לשמור רזרבות למס ולהוצאות ולחלק הכנסה או הון לנהנים על פי הכללים שנקבעו.
היתרון ברור.
הילד הפעיל בעסק אינו שולט לבדו גם בהון של אחיו.
האחות בניו יורק אינה הופכת אוטומטית למנהלת דירת ההשקעה רק מפני שהיא גרה קרוב אליה.
וההורים יכולים ליצור מערכת שבה ההון מנוהל באופן אחד גם כאשר הילדים חיים בשלושה מקומות שונים.
אבל לפני שעושים זאת צריך לבדוק לפחות את הצד השני של המשוואה: השלכות המס בישראל ובארצות הברית, חובות הדיווח, השפעת תושבות בני המשפחה, האם העברת נכסים עצמה יוצרת אירוע מס או עלויות, כיצד ניתן להעביר מניות של החברה אל הנאמנות, מה אומרים התקנון והסכמי בעלי המניות, ומה קורה במקרה של פטירה, אובדן כשירות או שינוי תושבות.
וזה ההבדל בין שני משפטים שנשמעים דומים:
“יש לנו נאמן.”
ו־
“יש לנו מבנה נאמנות שעובד.”
לא כל משפחה צריכה נאמן זר
אחרי כל מה שנאמר, זו אולי השורה החשובה ביותר.
נאמן מקצועי זר עולה כסף.
הוא מוסיף שכבת ציות.
דיווחים.
בנקאות.
ניהול.
לעיתים ייעוץ משפטי ומיסויי בכמה מדינות.
ולפעמים גם מרחק מן המשפחה.
אם המטרה פשוטה, הנכסים פשוטים והיורשים מסוגלים לקבל ולנהל אותם בעצמם, ייתכן שצוואה טובה, הסדרה נכונה של הבעלות וכמה מנגנונים משלימים יתנו תוצאה טובה יותר.
אין פרס על מורכבות משפטית.
נאמן זר מתאים כאשר המורכבות שהוא פותר גדולה מן המורכבות שהוא מוסיף.
זו בעיניי אמת המידה הנכונה.
הנאמן הוא תוצאה של התכנון
הטעות היא להתחיל בשאלה:
“איפה כדאי להקים trust?”
או:
“איזה trustee כדאי למנות?”
התכנון צריך להתחיל קודם.
מה המשפחה רוצה להשיג?
אילו נכסים קיימים?
מי אמור ליהנות מהם?
מי מסוגל לנהל אותם?
איזה סיכון אנחנו מבקשים להפחית?
באילו מדינות נמצאים האנשים והנכסים?
איזו גמישות נרצה להשאיר?
מי יפקח?
ומה יקרה כשהמציאות תשתנה?
רק לאחר מכן מגיעים לדין החל, למבנה הנאמנות ולזהות הנאמן.
נאמן טוב יודע לנהל נכסים. נאמנות טובה יודעת להסביר לו בשביל מי, לאיזו מטרה, באילו גבולות — ומה לעשות ביום שבו המציאות כבר אינה זו שהייתה כשחתמו על המסמך.
במשפחה חוצת גבולות, זו אינה הבחנה תיאורטית.
זה ההבדל בין מבנה שנראה מתוחכם ביום הקמתו לבין מבנה שבאמת ממשיך לעבוד גם עשרים שנה אחר כך.
המאמר נועד למידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או מיסויי. נאמנות חוצת גבולות מחייבת בדיקה פרטנית של זהות ותושבות היוצר, הנאמנים והנהנים; הדין החל ומקום ניהול הנאמנות; סוג ומיקום הנכסים; מבנה ההחזקה; סמכויות פיקוח והחלפה; חובות מס ודיווח; וכן התאמה לצוואות, להסכמי ממון, להסכמי בעלי מניות ולהסדרים משפטיים אחרים במדינות הרלוונטיות.
