אפשר להתחרט? על שינוי וביטול של צוואה הדדית

אנשים משנים את דעתם.

זה נכון לגבי דירות, השקעות ולעיתים גם לגבי אנשים. אין סיבה להניח שדווקא רצון שנכתב בצוואה בגיל 60 יישאר בהכרח זהה בגיל 80.

בצוואה רגילה, העיקרון הבסיסי הוא חופש הציווי: אדם רשאי לשנות את צוואתו.

בצוואה הדדית נכנס למשוואה גורם נוסף — הסתמכות.

נניח שבני זוג קבעו שהראשון שיילך לעולמו יוריש הכול לאחר, ולאחר פטירת השני יעבור הרכוש לילדים. כל אחד מהם הסכים להסדר משום שסמך על כך שגם האחר מחויב לאותה תוכנית.

ואז אחד מהם משנה את דעתו.

מה עכשיו?

כששני בני הזוג בחיים

המחוקק חשב על האפשרות הזאת.

סעיף 8א לחוק הירושה קובע מנגנון מיוחד לביטול צוואה הדדית. ככלל, כאשר שני בני הזוג בחיים ואחד מהם מבקש לבטל את ההסדר, עליו למסור לבן הזוג האחר הודעה בכתב. בעקבות ההודעה מתבטלות הצוואות ההדדיות של שניהם.

ההיגיון פשוט: אם שני אנשים בנו את התכנון שלהם מתוך הסתמכות זה על זה, אחד מהם אינו אמור לשנות בשקט את כללי המשחק ולהשאיר את האחר לפעול לפי התוכנית הישנה.

לכן, עריכת צוואה חדשה והנחתה במגירה אינה בהכרח הדרך לבטל צוואה הדדית. צריך לבדוק את הצוואה הקיימת, את מועד עריכתה ואת הוראות הדין החלות עליה, ולבצע את השינוי באופן מסודר.

מגירות, כידוע, אינן מנגנון משפטי מוצלח במיוחד.

אחרי פטירת אחד מבני הזוג הסיפור מורכב יותר

נניח שהבעל נפטר. בהתאם לצוואה ההדדית, אשתו ירשה את רכושו.

חלפו כמה שנים. החיים השתנו והיא מבקשת לערוך צוואה אחרת.

כאן מתנגשים שני עקרונות לגיטימיים.

מצד אחד עומד חופש הציווי שלה — זכותו של אדם לקבוע מה ייעשה ברכושו.

מצד שני עומדת ההסתמכות של בן הזוג שנפטר. הרי הוא הוריש לה את רכושו מתוך הנחה שהתוכנית המשותפת תישמר.

הדין מנסה לאזן בין השניים.

בהתאם לנסיבות ולהוראות הצוואה, אם עיזבונו של בן הזוג הראשון טרם חולק, שינוי ההסדר עשוי להיות כרוך בהסתלקות מן הירושה. אם העיזבון כבר חולק, עשויה להתעורר חובת השבה של מה שהתקבל, או של שוויו.

במילים אחרות: לאחר פטירת אחד מבני הזוג, שינוי הכיוון עלול לבוא עם מחיר.

את שאלת השינוי צריך לשאול דווקא כשהכול בסדר

זה אולי החלק החשוב ביותר.

כאשר עורכים צוואה הדדית, קל מאוד להתרכז בשאלה מי יקבל מה. אבל צוואה טובה צריכה לשאול גם מה יקרה אם המציאות תשתנה.

מה אם בן הזוג שנותר יחיה עוד שלושים שנה? מה אם יזדקק לכסף לצורך טיפול? מה אם היחסים עם אחד הילדים ישתנו מן הקצה אל הקצה? ומה אם יקים זוגיות חדשה?

אי אפשר לחזות הכול. גם צוואה של שלושים עמודים לא תצליח בכך, והיא בעיקר תכביד על המדפסת.

אבל אפשר לקבוע מראש מהי מידת הגמישות שרוצים להשאיר, אילו עקרונות חשוב לשמר ובאילו מצבים ניתן יהיה לשנות את התכנון.

וזו נקודה שלעתים מתפספסת: צוואה הדדית טובה אינה רק הסכמה לגבי מה שיקרה לאחר המוות. היא גם החלטה לגבי מידת החופש שתישאר למי שימשיך לחיות.

את ההחלטה הזאת כדאי לקבל לפני החתימה, לא כשכבר צריך למצוא דרך לצאת ממנה.